תא"מ 50414-05-14 ויס נ' סררו אבוקליר ואח'

לפניי בקשה לדחייתה על הסף של התובענה שבכותרת, ככל שהיא מופנית כלפי הנתבעים 2 ו-3.

עניינה של התביעה בדרישה לתשלום דמי תיווך בגין עסקה במקרקעין. התובע הוא מתווך מורשה, והנתבעת 1 חתמה על הסכם להזמנת שירותי תיווך. לטענת התובע בכתב התביעה, מהלך העניינים היה כזה, שהנתבעת 1 ניהלה את חיפושי נכס המקרקעין עבור הנתבעים 2 ו-3, בתה וחתנה, ובהשתתפות הנתבעת 2 בעצמה.

לטענת התובע, הנתבעים 2 ו-3 רכשו את נכס המקרקעין בשל היותו (באמצעות עובדת משרדו) הגורם היעיל בעסקה, ועל כן הם חייבים בתשלום דמי התיווך.

בבקשה לסילוק על הסף, טוענים הנתבעים 2 ו-3, כי משעה שאין הם חתומים על הסכם התיווך, לא קמה עילת תביעה נגדם, וזאת לנוכח הוראותיו הברורות של סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים"), ואין יריבות בינם ובין התובע.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתשובה לתגובה, ולאחר שעיינתי גם בכתב התביעה, נחה דעתי כי דין התביעה ביחס לנתבעים 2 ו-3 להידחות על הסף.

אני ער להלכות המצמצמות, הדורשות כי דחייה של תביעה על הסף תיעשה רק במקום שבו "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (וראו לעניין זה יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין - עורך) 384 (1995), וכן למבחן שנקבע בפסק הדין בע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124, 128 – שתיים מן המובאות שהציג התובע בתשובתו לבקשה. אלא שאני סבור, כי תביעה זו, לכל הפחות ככל שהיא מופנית ביחס לנתבעים 2 ו-3, היא בדיוק אחד המקרים שבהם יש מקום לעשות שימוש בסמכות זו, שכן גם אם יוכחו כל עובדות כתב התביעה, אין בהן כדי להקים עילה לתובע נגד הנתבעים 2 ו-3.

ובמה דברים אמורים? סעיף 9 (א) לחוק המתווכים קובע כי:

"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה"

בתי המשפט נטו לפרש הוראת חוק זו באופן דווקני, קרי – קיומו של הסכם בכתב כתנאי לאכיפת הסכם התיווך הוכר כתנאי מהותי ולא ראייתי (וראו לעניין זה פסק הדין בתיק ע"א (י-ם) 369903-03-13 קינן נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ (פס"ד מיום 10.9.2013) (להלן: "עניין קינן").

עוד ציין כב' השופט מינץ בעניין קינן כי:

"בהעדר הזמנה בכתב, כבמקרה זה, אין המתווך זכאי לדמי תיווך גם לא מכוח דינים אחרים, תהיינה נסיבות היחסים שבין הצדדים, אשר תהיינה"