תא"מ 50163-11-14 פרנקו נ' יעקב

תביעה לתשלום סך של 15,206 ₪ בגין הפרה נטענת של התחייבות לתשלום דמי תיווך.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בהתאם למצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אנמק קביעה זו באופן תמציתי.

אין חולק כי בין התובע לנתבע נחתם, בחודש נובמבר 2012, הסכם להזמנת שירותי תיווך. ההסכם נחתם על גבי טופס גנרי של הזמנת שירותי תיווך במקרקעין, אך למעשה, אין מדובר בהזמנת שירותי תיווך במקרקעין על פי הוראות חוק המתווכים, תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המתווכים), שכן אין מדובר בתיווך לביצוע עסקה במקרקעין, אלא בתיווך לצורך מכירת עסקו  הפעיל של הנתבע – מלאי ומוניטין בעסק של חנות למכירת ממתקים שאותה שכר הנתבע בשוק מחנה יהודה.

על פי האמור בהסכם, המחיר המבוקש הוא 250,000 ₪, ודמי התיווך שישולמו לתובע במקרה של מכירה ללקוח שנודע לו על הנכס מהתובע יהיו בסך של 5% ממחיר העסקה בצירוף מע"מ. בנוסף, על גבי הטופס צוין "בלעדיות מ-25.11.2012 עד 25.5.2013". ההסכם אינו מתייחס לנושא הבלעדיות מעבר לציטוט שהובא לעיל.

אין חולק כי בסופו של יום נמכר העסק למר עדן מור, שאביו מנהל עסק סמוך בשוק מחנה יהודה, ואין חולק, כי התובע לא היה מעורב במכירה זו.