בן דוד נ' עפר

1.לפניי תביעה שטרית שהחלה כבקשה לביצוע 6 שיקים, על סך של 10,000 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים"), במסגרת תיק הוצאה לפועל.

2.השיקים משוכים כולם מחשבון משותף לנתבעת ולבעלה, מר יוסי עופר (להלן: "יוסי"), ומועד פירעונם הנקוב: 5.9.10, 5.10.10, 5.11.10, 5.12.10, 5.1.11 ו- 5.2.11. על גבי השיקים מתנוססת חתימה אחת בלבד.

בבקשת הביצוע, היא כתב התביעה, פירט התובע את העובדות המשמשות עילה לבקשה כנגד הנתבעת : "בחתימת החייב ו/או בהרשאתו".

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:

3.אין חולק כי בין התובע ליוסי היכרות רבת שנים וכי בין השניים התקיימה מערכת יחסים עסקית.

4.בתצהיר התומך בהתנגדות טענה הנתבעת כי היא מעולם לא מסרה השיקים לתובע, לא חתמה עליהם ולא התחייבה בהם התחייבות כלשהי. לטענתה, התובע בחר לשרבב את שמה לסכסוך עסקי בינו לבין בעלה יוסי על אף שאינה מעורבת בסכסוך זה.

עוד הוסיפה וטענה כי התובע ידע כי העסק השייך לבעלה רשום על שמה רק באופן פורמלי, כי אינה מעורבת בעסקאות שנעשו בינו לבין בעלה, וכי אין לראות ברישום שמה על גבי השיקים משום הרשאה או הסכמה מצידה להתחייב באופן אישי בעסקאות אלו.

לטענתה, לא בכדי התובע מעולם לא פנה אליה, לא עדכן אותה ולא דרש ממנה לפרוע חיובים כלשהם הנוגעים לעסקאותיו עם בעלה.

5.התנגדות הנתבעת נתמכה אף בתצהיר בעלה, יוסי. בתמצית, טען יוסי כי בינו לבין התובע, העוסק בעמילות מכס באמצעות חברה בבעלותו, חב' "ליז שילוח בינלאומי בע"מ" (להלן: "חב' ליז"), התקיימו קשרים מסחריים. לימים, השקיע התובע כספים בחברה בבעלות יוסי וכן במספר עסקאות ומיזמים משותפים. לטענתו, התובע נהנה מהשבת מלוא הקרן ובתוספת רווח נאה, וכי לא נותר חייב לתובע דבר בגין ההשקעות. כנגד השקעות אלה מסר לתובע מראש שיקים אישיים לביטחון המשוכים מחשבונו ומחשבון רעייתו, הנתבעת, בסכום הזהה לסכום ההשקעה הכולל. נטען כי חלק מהשיקים ששימשו להשבת השקעותיו של התובע שולמו לפקודת התובע וחלק לפקודת החברה בבעלותו, חב' ליז, שכן יוסי ראה בהם כישות אחת.

על אף שכל כספי ההשקעה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה סולקו, לא השיב התובע ליוסי את כל השיקים שהחזיק בהם, ובכלל זה שני שיקים שנמסרו לביטחון, ואף הציג לפירעון שני שיקים נוספים.

טוען יוסי כי פרע לתובע את ההלוואה בסך של 60,000 ₪ בגינה נמסרו השיקים מושא תיק זה. לטענתו, מבדיקה שערך עלה כי הוא שילם לתובע כספים ביתר וכי השיקים מושא התביעה מוחזקים בידי התובע בחוסר תום לב על אף שהחיוב העומד ביסודם נפרע, עובדה שאף אושרה ע"י התובע בתכתובות ביניהם.

עוד נטען כי מעבר לכספים ששולמו ביתר הרי שהתובע בהתנהלותו אף הסב נזקים ממוניים ובלתי ממוניים.