תא"מ 5009-01-15

1.המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה על סך 30,994 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה בשל תאונת דרכים, שהאחריות לה מיוחסת למבקש, כמי שפגע ברכב המשיבה מאחור.

ביום 1.3.15 התקבלה התביעה בהעדר הגנה.

2. בפני בקשת המבקש לבטל את פסק הדין.

טוען המבקש כי לא קיבל את התביעה ואת ההזמנה לדין. רק לאחר קבלת פסק הדין, התחוור לו כי בנו לא הודיע לו על קבלת התביעה. מכאן, שהמבקש אינו טוען שנפל פגם בהליך ההמצאה, שהרי התביעה נמסרה לבנו הבגיר המתגורר עמו.

3.אין חולק, שהצדדים ניהלו מגעים לסילוק המחלוקת טרם הגשת התביעה ולאחר מתן פסק הדין. המגעים לא הביאו לסילוק המחלוקת בהבנה ביניהם.

4.המבקש עותר לביטול פסק הדין מאחר ולא ידע על ההליך. לשיטתו, לו היה מודע לו, היה מגיש כתב הגנה. דא עקא, כי המבקש אינו מפרט מהי הגנתו, או מה סיכוייו להצליח בה, הגם שבית המשפט אפשר לו להגיש תשובה לתגובה.

5. לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור לעיל, אין עסקינן בבקשה לביטול פסק הדין מחמת הצדק. אין חולק כי התביעה הומצאה בהתאם לתקנות ולא נפל כל פגם בהליך.

6.על כן, ראוי לשקול אם יש מקום לביטול פסק הדין, לפי שיקול דעתו של בית המשפט. לעניין זה, יש לבחון, כידוע, שני שיקולים, כאשר השני גובר בחשיבותו על הראשון, והם:

א. טעמי המחדל – קרי: מה גרם לאי הגשת כתב ההגנה;

ב. סיכויי הצלחת המבקש בהגנתו, שאם אלה אינם בנמצא לא יהיה טעם בביטול פסק הדין, אך על מנת שיינתן מחדש.