תא"מ 50065-11-14 אבו רג'ב נ' מור יוסף

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 23.2.15 בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיב סך של 22,950 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

המדובר בתביעה כספית שהגיש המשיב לתשלום שכר עבודתו במסגרת הסכם קבלנות שנערך בין השניים במהלך שנת 2013.

המבקש טוען בבקשתו ובתצהיר התומך שצורף מטעמו, כי יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק הואיל ונפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידיו. המבקש מודה כי ביום 2.1.15 קיבל לידיו את כתב התביעה אלא שלטענתו נמסר לו עותק מכתב התביעה בלבד מבלי שצורפה ההזמנה לדין ומבלי שצוין מספר תיק בית המשפט, לפיכך הואיל והוא אינו בקיא בסדרי הדין, לא ידע כי עליו להגיש כתב הגנה במועד מסוים והוא סבר בתום לב כי יש ברשותו זמן לעשות כן. לדברי המבקש, ביום 12.1.15 יצא לחו"ל למשך כשבועיים וכאשר חזר שכח דבר קבלת התביעה עד לקבלת עותק מפסק הדין.

לחילופין טוען המבקש, כי יש להורות על ביטול פסק הדין מכוח שיקול הדעת של בית המשפט, הן לאור הטענות ביחס לסיבה בגינה לא הוגשה הגנתו במועד והן ביחס לסיכויי ההגנה שבפיו, כפי שאלה פורטו במסגרת כתב ההגנה המצורף לבקשה זו.

המשיב מתנגד לביטול פסק הדין שכן, על פי גרסתו, לא התקיימו המבחנים לצורך כך, אולם במידה ויחליט בית המשפט להיענות לדרישת המבקש, יש מקום להתנות זאת בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט וכן להורות על פסיקת הוצאות לטובתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).