תא"מ 49945-07-13 דומיקאר בע"מ נ' הראל ואח'

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת ביום 28.03.12.

אין חולק כי התאונה התרחשה בשולי הכביש.

לגרסת נהג התובעת, הוא נסע בכביש 6. בירידה מהמחלף, הרכב שלפניו בלם בלימת חירום והוא מצדו נאלץ "לשבור את ההגה" ימינה אל עבר השול. או אז, הגיח לפתע הנתבע, רכוב על אופנוע, במהירות ותוך כדי נסיעה על השוליים וכך ארעה התאונה.

גרסת הנתבע היתה כי במהלך הנסיעה הוא שמע רעש בצמיג האחורי של האופנוע. מאחר שיום לפני התאונה הוא תיקן את אותו צמיג, הוא ירד אל שולי הכביש והחל להאט את נסיעתו על מנת לבדוק אם יש תקלה. רכב התובעת, כך נטען, סטה לשוליים באופן פתאומי, פגע בו בעוצמה וגרם לתאונה.

בדיון העיד מטעם התובעת מר דורי סעדון (להלן: נהג התובעת). הנהג מסר כי שמר מרחק מן הרכב שנסע לפניו, אולם לא עלה בידיו להשיב לשאלה מדוע, אם שמר מרחק, הוא נאלץ לסטות ימינה לשולי הכביש ולא יכול היה להסתפק בבלימה. עוד העיד נהג התובעת כי הסתכל במראה בטרם סטה לשול, אך האופנוע היה ב"שטח המת" של הרכב. הנהג נשאל אם ירד לשול הדרך על מנת לעקוף את הפקק שנוצר בפנייה ימינה ושלל אפשרות זו. הוא חזר על כך שלא רצה לרדת לשול, אלא נקלע לסיטואציה שנאלץ לעשות כן.

הנתבע העיד כי ראה "משהו לא בסדר באופנוע ברמה של הגלגל, חשבתי שמשהו קרה, האטתי והלכתי לשוליים..." (עמ' 4, ש' 15-16). הנתבע אישר כי איתר את הבעיה כ-150 מטרים ממקום התאונה, ירד לשוליים ונסע עוד 100 מטרים נוספים. עוד מסר הנתבע כי מנקודת מבטו, לא נקלע נהג התובעת לכל אירוע חרום, אלא "פשוט כל הרכבים עמדו, היו רכבים עומדים, לא היתה שום סיבה לעצירה פתאומית..." (עמ' 4, ש' 27-29). הנתבע העיד כי נסע בשולי הכביש כברת דרך משום שניסה למצוא מקום בו יש מיפתח שוליים רחב יותר כדי שלא יפגעו בו (עמ' 5, ש' 13). בשולי עדותו הוסיף כי גם אם נסע על השוליים ולא היתה תקלה, הרי ש"עדיין מותר לנסוע על השוליים, במקרה של פקק עומס תנועה" (עמ' 5, ש' 17-18), וזאת, כך על פי הנטען, בהתאם להוראת מפכ"ל המשטרה.