תא"מ 49880-12-12 מוחמד נ' אבו כיף

בפני תביעה שעילתה המחאה המשוכה מאת הנתבע שהגיעה לידי התובע וחוללה.

רקע טענות הצדדים

1.התובע הגיש המחאה (להלן גם: השיק) המשוכה מחשבון הבנק של הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה ביום 1.4.12. הנתבע התנגד לביצוע השטר. הדיון הראשון התקיים ביום 3.3.13 בפני כב' הרשם ביטון בבית משפט השלום בתל אביב, ובו הוחלט על העברת הדיון בתיק לבית המשפט זה. ביום 4.3.13 התקבלה ההתנגדות על ידי כב' הרשמת הבכירה אלבו והתביעה הוסבה למסלול של סדר דין מהיר.

2.ההמחאה הינה על סך 4,000 ₪ כאשר התאריך 30.12.2011, ממולא בה בשפה העברית החתימה הינה בערבית, הסכום 4,000 ₪ רשום בספרות עבריות, ואילו הסכום מילולית רשום בשפה הערבית. ההמחאה הינה לפקודת חסן סעידת (רשום בעברית). על גב ההמחאה ישנם מס' כתובים בערבית.

3.בהתנגדותו טען הנתבע כי אינו מכיר את התובע, לא נוהלו ביניהם עסקים וכי השיק נגנב מרכבו. לתמיכה בטענותיו צרף אישור משטרה מיום 1.10.11 בדבר תלונה על פריצה לרכבו וגניבת שיקים ופנקסי שיקים שחלקם, כך הצהיר, כבר היו מוכנים לשימוש.

לאחר שהתקבלה ההתנגדות הגיש התובע תצהיר בו טען כי הינו משווק אביזרי ריהוט וחומרי גלם לייצור רהיטים. בחודשים נובמבר – דצמבר 2011 מכר חומרי גלם ליצרן רהיטים בשם "האני" (מקבלה שצורפה לתצהיר, עולה כי שמו האני קוסבר וכי דובר בסלון פינתי שעלותו 4,000 ₪).

4.לטענת התובע, לאחר שחוללה ההמחאה פנה אל הנתבע מיוזמתו וזה אמר לו כי אינו מעוניין לפרוע את המחאה מסיבותיו שלו וכי אם יגישו להוצאה לפועל יטען כי ההמחאה נגנבה, עוד טען התובע בתצהירו כי בתלונה למשטרת ישראל יש פרוט מדויק של החפצים שנגנבו אך אין אזכור להמחאה זו שהינה המחאה פרטית של הנתבע, וכי בירור שערך העלה כי המחאות אחרות של הנתבע מפנקס זה נפרעו על ידו.

5.ביום 2.6.14 התקיים דיון ההוכחות בתיק ממנו עלה כי השיק הועבר לידי התובע מאדם בשם האני קסבה (להלן: האני) שנהג לרכוש ממנו סחורה בפרק זמן של כשלושה חודשים (עמ' 3 ש. 7-18). לטענתו הנתבע מכיר את האני היטב.

6.הנתבע טען כי מיד לאחר הפריצה לרכבו הגיש תלונה במשטרה, וכי בעת הגשת התלונה לא התאפשר לו לעבור את רשימת הפריטים המדווחים כגנובים. משכך, ככל שלא צוין פנקס השיקים האישי שלו כגנוב, הרי שזה במחדלי המשטרה ולא כתוצאה ממחדליו שלו. לאחר הגשת התלונה ניגש עם אישור המשטרה לבנק ופעל לביטול השיקים (עמ' 7 ש. 32- עמ' 8 ש.1). לטענתו, השיקים היו מיועדים לסוחר בשם קוזמאר שכסוחרים אחרים לא הסתפק בשיקים של חברת "פור יותר תבור בע"מ" ודרש שיק פרטי של הנתבע כמעין "ערבות אישית" ועל כן היה ברכבו וחתום על ידו. הנתבע טען כי אינו מכיר את האני כלל.

הנתבע טען כי התובע חדל בכך שלא הציג את כרטסת העסק שהיה בה להוכיח כי אכן ניהל שורה של עסקאות עם האני, וכשל בכך שלא הציג בפני בית המשפט את השיק המקורי.