תא"מ 49764-03-14 סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ ואח' נ' ביטוח ישיר - השקעות פיננסיות בע"מ ואח'

מונחות בפני תביעה עיקרית ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים אשר אירעה ביום 29.5.13 בצומת נחשונים בין כלי רכב נושא מספר רישוי 61-441-70 (להלן: "המשאית") ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 79-325-78 (להלן: "רכב הנתבעת").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא נהג הנתבעת והתובעת שכנגד באחריות בשיעור של 90% ואילו נהג התובעת והנתבעת שכנגד יישא באחריות בשיעור של 10%.

עדותו של נהג התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "נהג התובעת"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"), היתה אמינה. לפיו התפרץ רכב הנתבעת לנתיב נסיעתו מהשוליים בניסיון להשתחל במרווח שהיה בינו לבין הרכב שלפניו. לדבריו בעת התאונה היתה המשאית במצג ישר ביחס לנתיב התנועה ואילו רכב הנתבעת היה במצג אלכסוני ביחס לנתיב התנועה, כך שחזית ימנית של המשאית פגעה בצד אחורי שמאלי של רכב הנתבעת. מיקומי הנזק בשני כלי הרכב תומכים בגרסת התובעת. הנזק לרכב התובעת הינו במגן קדמי ימני ובצד ימין, ואילו הנזק לרכב הנתבעת הינו בדופן שמאל אחורית.

עדותו של נהג הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "נהג הנתבעת"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת"), לא הפריכה את גרסת התובעת ואף איששה חלקים ממנה. נהג הנתבעת אישר, כי קודם לתאונה ניסה להשתלב מן השוליים לנתיב הנסיעה במרווח בין המשאית ובין הרכב שלפניה. הוא אישר, כי לא הספיק להשתלב באופן מוחלט בנתיב התנועה של המשאית. עם זאת, טען, כי 90% מרכב הנתבעת השתלב בנתיב (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 18), וכי המשאית פגעה בו מאחור בשלב זה.

מצאתי את גרסתו פחות מסתברת מן הבחינה ההגיונית. נהג הנתבעת לא סיפק הסבר משכנע למיקומי הנזק בשני כלי הרכב, ובפרט לנזק בדופן שמאל אחורית ברכב הנתבעת. אין בידי לקבל את טענתו כי עיקר הנזק לרכב הנתבעת היה בטמבון שמאל אחורית, וכן איני מקבלת את טענתו, כי נזק זה אינו ניכר לעין משום ש"הטמבון כנראה חזר לעצמו", כלשונו (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 10).

זאת ועוד, מצאתי חוסר עקביות בגרסת נהג הנתבעת. בתחילה טען נהג הנתבעת, כי "השתלב בתנועה" ולאחר כשתי דקות התרחשה התאונה (כך בין היתר, בטופס ההודעה מטעמו, נ-1). כאשר נחקר על כך, ונשאל כיצד לא הספיק להשלים השתלבות לנתיב במהלך שתי דקות, טען נהג הנתבעת, כי "עמד" שתי דקות ולאחר מכן התרחשה התאונה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 4-5). כך או אחרת, הטענה לפיה חלפו שתי דקות מתחילת ההשתלבות מהשוליים ועד התאונה אינה מתקבלת על הדעת.

אף שחלפו למעלה מחמישה חודשים ממועד בדיקת המשאית לא התרשמתי כי נותק הקשר הסיבתי בין הנזקים המפורטים בחוות הדעת מטעם השמאי ובין התאונה. זאת בפרט נוכח ההסבר שסיפק נהג התובעת להתמהמהותו מבדיקת הרכב, בין היתר, בשל העובדה כי לא היו ברשותו פרטי רכב הנתבעת. מאחר שקיימת הלימה בין מיקומי הנזק שבחוות הדעת לבין אלו אודותיהם העיד נהג התובעת בחקירתו, וכן מאחר שלא הובאה חוות דעת שמאית נגדית, ומשבחרה הנתבעת שלא לחקור את השמאי מטעם התובעת, הנני מתרשמת כי חוות דעת זו לא נסתרה.

עם זאת, אף נהג התובעת נושא באחריות מסויימת לתאונה. יתכן כי לו היה קשוב ודרוך יותר להתפתחויות בכביש, היה בידו למנוע התאונה או לכל הפחות לצמצם את היקפה.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: