תא"מ 4972-03-14

1.לאחר שמעית הראיות, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

2.התובע טוען כי ביום 12.12.2013 שעה 22:00 נהג אביו ברכבו מ.ר 58-642-57 (להלן : "רכב התובע") ובהגיעו ליד יודפת, רכב אחר מ.ר 72-197-29 (להלן : "רכב הנתבע") נהוג בידי הנתבע סטה מנתיב נסיעתו והתנגש ברכב התובע. התובע טוען כי נגרמו לרכב התובע נזקים בחלקו השמאלי שגרמו להכרזתו כ-"אובדן גמור". התובע העמיד תביעתו ע"ס 31,920 ₪ בגין המרכיבים שלהלן: ערך הרכב עפ"י חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה- סך 33,000 ₪; הוצאות גרירת הרכב – סך 420 ₪; עלות חוות דעת השמאי- סך 500 ₪. מן הסכום הנ"ל ניכה התובע סך 2,000 ₪ שקיבל בגין שרידי הרכב.

3.הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה. הוא טוען כי הוא לא סטה מנתיב נסיעתו והיה זה התובע אשר סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב הנתבע.

4.כאמור, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, על פי הודעה שהגישו לאחר תום דיון ההוכחות, כאשר בית המשפט מוסמך לדחות את התביעה או לקבלה במלואה.

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסת התובע, וזאת מן הנימוקים אותם אמנה בקצרה להלן:

ראשית, מוקדי הנזק מתיישבים עם גרסת התובע באופן מובהק, וסותרים את גרסת הנתבע;

שנית, עיון בתמונות נ/1 (תמונות שצילם בוחן התנועה שהגיע לזירת התאונה) מעלה כי שברי הרכבים מצויים במסלול נסיעת התובע דבר התומך בגרסת התובע כי רכב הנתבע סטה לכיוון נסיעת רכב התובע;

שלישית, התנהגות הנתבע לאחר התאונה מובילה למסקנה כי הוא נטל אחריות והודה באחריותו, שכן הוא התנצל לאחר התאונה ובכך הוא הודה בפניי;

רביעית, אבי הנתבע מכר את רכב התובע והוא היה אמור לשלם לתובע את מלוא מחיר רכב התובע – בניכוי השרידים, אולם ככל הנראה הוא חזר בו מן ההסדר הנ"ל.