תא"מ 49630-08-15 קשר רנטאקר בע"מ נ' פלישה ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 12.11.2014, בין כלי רכב, מ"ר 72-564-79 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 89-956-68, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1, ומבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת בין הצדדים היא לעניין זיקתו של רכב הנתבעות לתאונה, כאשר הנתבעות טוענות כי רכבן כלל לא היה מעורב בתאונה הנטענת.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה למסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, אשר הותירה בי רושם של מהימנות ואשר התיישבה עם תמונות הנזק ועם תיאורה בדבר אי מעורבותה בתאונה. זאת, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה בלתי מהימנה עליי ולא התיישבה עם תמונות הנזק ועם ההיגיון הבריא והשכל הישר.

אני סבור כי אמת היא בדברי נהגת רכב הנתבעות כאשר נהג רכב התובעת ניסה את מזלו בשיטת המצליח להלביש את הנזק שסביר שהיה ברכב התובעת טרם מועד האירוע הנטען.