תא"מ 49371-05-14

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות המבקשים לישיבה המקדמית שנקבעה ליום 21.4.2015.

מועד הישיבה המקדמית נקבע במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ביום 23.2.2015, בנוכחות המבקשים ובא כוחם. הדיון נקבע ליום 21.4.2015 בשעה 16:00. המבקשים ובא כוחם לא התייצבו, ועל כן ניתן פסק דין בהעדר התייצבות, מכוח סמכותו של בית משפט זה לפי תקנה 214יא (ה) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בבקשה לביטול פסק הדין טוען עו"ד בגדדי, כי לא התייצב מחמת מצב חירום רפואי, והוא אף טוען כי עדכן את ב"כ המשיבה בעניין זה. בבקשתו מאשים ב"כ המבקשים את ב"כ המשיבה בהטעיית בית המשפט ובהפרות שונות של כללי האתיקה. כן הוא מבקש, כי הבקשה תהיה חסויה לצד שכנגד, מאחר שהיא כוללת תיעוד רפואי.

לאחר עיון בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

עו"ד בגדדי לא התייצב לדיון ללא הודעה מראש לבית המשפט. מהתיעוד הרפואי שהגיש לבית המשפט עולה, כי הגיע למוקד "טרם" ביום 21.4.2015 בשעה 18:45 – כלומר למעלה משעתיים וחצי לאחר המועד שבו אמור היה הדיון להתחיל. מכאן שלא מצב רפואי דחוף ובלתי צפוי הוא שמנע את התייצבותו של עו"ד בגדדי לדיון – וממילא לא הובהר מדוע (ומאחר שהתייצב במוקד הרפואי רק בשעה 18:45 באותו ערב, לא הייתה כל מניעה להגיש בקשה דחופה לבית המשפט לשינוי מועד הדיון). לאחר עיון במסמכים הרפואיים, שאינם ערוכים כתעודה רפואית כנדרש בפקודת הראיות, לא שוכנעתי כי המצב הרפואי היה דחוף עד כדי כך שלא היה ביכולתו להתייצב לדיון.

בחינת לוחות הזמנים והטענות שהועלו בדיון, כמו גם במסגרת הבקשה, מעוררת חשש להשתלשלות עניינים שונה מזו המתוארת בבקשה, אולם מפאת כבודו של עו"ד בגדדי, לא אפרט חשש זה.

זאת ועוד. מאחר שמדובר בישיבה מקדמית מכוח תקנה 214יא(ה) לתקנות סד"א, חלה חובת התייצבות גם על המבקשים (הנתבעים) בעצמם. מחלתו של ב"כ המבקשים אין בה כדי להסביר את העדרם של המבקשים עצמם מן הדיון, ואף מטעם זה – יש לדחות את הבקשה.

אשר ללשון המשתלחת שנקט עו"ד בגדדי בבקשתו – על כגון אלה נאמר "הפוסל – במומו פוסל". לאור טיבו של האישור הרפואי שצורף, ועל יסוד שעת הפנייה למוקד הרפואי המתועדת באישור זה, אינני סבור כי ניתן לקבוע שעו"ד פילר הטעתה את בית המשפט, ואולי אף להיפך.

עוד אציין, כי בקשת הביטול, אף שהיא מוגשת בתוך חלון הזמנים של 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, מוגשת, בכל זאת, כ-20 ימים לאחר הדיון. מצופה מעורך דין אשר יודע כי החמיץ דיון – ולו בשל מצב חירום רפואי – לפנות לבית המשפט בסמוך לאחר הדיון, להתנצל על היעדרותו ולבחון את אשר אירע בדיון בהיעדרו. לעתים, בעיקר כאשר קיים ספק עובדתי באשר לסיבת אי-ההתייצבות, לא די בעמידה בלוחות הזמנים הפורמליים הנקובים בתקנות, והשתהותו של בעל דין (או של בא כוחו) לפנות בבקשה מתאימה עלולה להוות ראיה נסיבתית נוספת הסותרת את טיעוניו.