תא"מ 49291-07-15 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח' נ' מן ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 95-498-72 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1, היא הנתבעת שכנגד, ובבעלות התובע 2 ונהוג על ידו (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 68-721-71 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ובבעלות הנתבעת 2 היא התובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעים, שנתמכת בידי גרסה והודאה בכתב שמסרה נהגת רכב הנתבעות מיד לאחר התאונה, אשר התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, ושהייתה סדורה וקוהרנטית מאוד, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות שהייתה מהוססת, מסויגת ומתחמקת.

אין חולק כי נהגת רכב הנתבעות כתבה על גבי פתק או דף קטן כפי העולה ממוצג ת/3 הודאה, לפיה היא פנתה עם רכבה (בטעות נכתב ימינה) "בשנייה האחרונה" וכי לצערה חתכה את רכב התובעים. אם אין לראות בזה הודאה, איני יודע הודאה מהי.

לא זאת אף זאת, גם בדוח התאונה (נ/1) שמולא על ידי בן זוגה של נהגת רכב הנתבעות, נכתב "אישתי נהגה ברכב, פנתה שמאלה נתיב נסיעה ישר וכאשר היא פנתה שמאלה היא פגעה ברכב יונדאי שהיה מאחוריה". היינו, גם מתיאור התאונה על ידי בן זוגה של נהגת רכב הנתבעות, שסביר להניח דיווחה לו אחרי התאונה, כשלא הייתה בלחץ כפי שהייתה מיד לאחר התאונה, עולה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב הנתבעות. אחרת, לא היה עושה שימוש במונח פגעה ברכב היונדאי אלא כי רכב היונדאי פגע בה, ולא היה בוחר לכתוב כי רעייתו פנתה שמאלה מנתיב נסיעה ישר.