תא"מ 49266-03-13 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' זערור ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 4,323 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.04.2012 בין כלי רכב, מ"ר 56-975-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 32-402-25 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא רק לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שעיקר האחריות לקרות התאונה יחול על נהג רכב התובעת.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, אשר הייתה מהוססת ובלתי סדורה.

גרסתו הראשונית של נהג רכב התובעת הייתה כי רכב הנתבעים פגע בו מאחור בעודו ממתין בצד ימין להתפנותה של חניה בצד ימין של הכביש וכי הוא בכל תוקף לא ביצע נסיעה לאחור עם רכבו. ברם, בהמשך עדותו העיד נהג רכב התובעת "יכול שחזרתי שניה לפני זה רברס וכשעצרתי קרתה התאונה" (עמ' 2, שורות 23-22 לפרוטוקול). נתון זה לצד העובדה כי נהג רכב הנתבעים טען בפני נהג רכב התובעת מיד לאחר התאונה כי נהג רכב התובעת נסע עם רכבו לאחור (עמ' 2, שורה 19 לפרוטוקול) תומכים בגרסתו של נהג רכב הנתבעים.