תא"מ 49162-02-13 מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' מזין(המנוח) ואח'

1.עניינה של התביעה שלפניי נסוב סביב חיובים לדמי חכירה של מקרקעי התובע שהוחכרו לנתבעים 1 ו-2 הידועים בחלקה 3 גוש 301 ( להלן: "המקרקעין") המצויים ברחוב סוכנות פזגז, קריית מלאכי לתקופת חכירה מתאריך 1.4.11 ועד לתאריך 31.3.2013 ע"ס 30,082 ₪. הנתבעת 3, הייתה, בזמנים הרלוונטיים, מחזיקת המקרקעין והמשתמשת בהם לצרכיה. משכך, לטענת התובע חבה היא כלפיו בדמי שימוש העולים לידידו על דמי החכירה החוזיים נשוא תביעה זו.

2.ביום 2.6.15 הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן, הנתבעת 3 תשלם לתובע את קרן החוב בסך 30,082 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום והתביעה נגד הנתבעים 1-2 תמחק ללא צו להוצאות. הצדדים הותירו לשיקול דעת בית משפט את שאלת הוצאות המשפט והפרשי הריבית מיום הגשת התביעה (פרוט' בעמ' 5 שורות 21-22).

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בתצהיריהם ובסיכומים שהוגשו מטעמם ולאחר שבחנתי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי, כי יש לחייב את הנתבעת 3, לשלם לתובע אף את הפרשי הריבית המשפטית הקבועה בדין על סכום קרן החוב וזאת מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. עם זאת, לא מצאתי להשית על הנתבעת 3 הוצאות משפט, זאת, מהטעם, כי הנתבעת 3 לא הייתה חוכרת המקרקעין ולא מצאתי די בראיות שהוגשו על ידי התובע כדי להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת דמי השימוש הראויים. כמו כן, סבורני, כי יש ליתן משקל לעובדה שהצדדים הגיעו להסכם ראוי בנסיבות העניין.

4.במהלך הדיון שהתקיים בפניי עלה, כי מתנהל הליך מקביל בין הצדדים במסגרת תובענה לסכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בגין דמי חכירה/שימוש במקרקעין לתקופה מאוחרת יותר. הנתונים המדוייקים לא הוצגו בפניי ואולם, סבורני, כי שעה שתביעה באותו עניין נשוא המחלוקת בין הצדדים תלויה ועומדת בפני בית משפט, לא ראוי היה לפתוח בהליך חדש ונוסף והיה מקום להמתין להכרעת בית המשפט בתיק דנא. בנסיבות אלה, מומלץ לצדדים לסיים אף ההליך דהתם באותו מתווה אליו הגיעו הצדדים בהליך דנא ובהתאם לאותן תוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין המשלים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, בהעדר הצדדים.