תא"מ 49071-02-15 סעאבנה נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

ביום 22/2/2015 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת.

ביום 4/5/2015 באין הגנה ניתן לבקשת התובע פס"ד ובו חויבה הנתבעת לשלם לו כ-7,000 ₪ וכן שכ"ט והחזר אגרה.

ביום 16/9/2015 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסה"ד על גבי 13 עמודים. לבקשה לא צורף תצהיר לסמוך עובדותיה.

הבקשה מציינת את מועד הגשת התביעה (פברואר 2015) קובעת, כי דין התביעה להידחות על הסף, מבהירה, כי עסקינן בתאונה משנת 2009, מציינת, כי התנהלות ב"כ התובע אל מול הנתבעת הסתיימה בתכתובת אחרונה מיום 9/12/2012.

סעיף 6 נקבע, כי לא הומצא לה כתב התביעה ונודע לה עליו רק לאחר מתן פס"ד, "....אין באישור הדואר שצורף ללמד כי אכן מדובר בהמצאת כתב בי דין זה או אחר שכן המצאתו חורגת מן הטענות ולא צורף לה כתב זימון כנדרש".

סעיף 10 נקבע: "התובע לא הוכיח את תביעתו".

תשובת התובע מיום 6/10/2015 משתרעת על 7 עמודים להן צורף קובץ נספחים בין 10 עמודים.

זו מציינת, כי כתב התביעה ומסמכי בי דין נמסרו לנתבעת במענה הרשום, בדואר רשום, עם אישור מסירה כדין ביום 4/3/2015, כעולה מאישור המסירה הנושא את חותמת הנתבעת.

לנתבעת נודע לראשונה על פסה"ד ביום 10/05/2015, כעולה מסעיף 12 לבקשתה.