תא"מ 49037-11-12 שעבאן נ' חלואני

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 17.12.13. בהתאם לפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיב סכום של 30,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

2. לטענת המבקש, כלל לא קיבל את כתב התביעה, ועל פסק הדין נודע לו כשפנה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בעניין אחר. לטענתו, משנודע לו על פסק הדין פנה לב"כ המשיב על מנת לעיין באישור המסירה, אך ב"כ המשיב מסר לו שאין אישור מסירה, אלא צילום וידיאו של המסירה .

לגופו של עניין, לטענת המבקש, אכן נכרת בין הצדדים ההסכם הנזכר בכתב התביעה מיום 5.3.12, אך בהמשך לכך נחתם הסכם מבטל, ואף הוחזר למבקש סך של 6,000 ₪ ששילם למשיב על פי ההסכם. עותק ההסכם המבטל צורף לבקשה, יחד עם תרגומו לעברית.

3. לטענת המשיב, כתב התביעה הומצא לידי המבקש כדין. מלכתחילה סרב המבקש לחתום על אישור המסירה, ומסירה זו צולמה בווידיאו, אך ביהמ"ש דחה את הבקשה למתן פס"ד באין ניסיון להמציא את כתב התביעה בדואר. לכן, הומצא כתב התביעה בדואר ונמסר לידי מורשה מטעם המבקש, כפי שעולה מאישור המסירה שבתיק.

לכן, לטענת המשיב, אין לבטל את פסק הדין, ולחלופין – יש להתנות ביטולו בהפקדת סכום פסק הדין בקופת ביהמ"ש.

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).