תא"מ 4897-09-16 אוסקר נ' גורן ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים שארעה ביום 22.4.16, ערב ליל הסדר.

על פי כתב התביעה, ועל פי עדות נהג התובע לפניי, נסע זה בכביש נתיבי איילון בואך מחלף קיבוץ גלויות, כאשר לפתע הגיח באופן פתאומי ובחוסר זהירות רכב הנתבע 1 אשר סטה לנתיב נסיעתו, חסם את דרכו וגרם לתאונה.

מנגד, נטען ע"י הנתבעים, באמצעות הנתבע 1 ורעייתו, כי נסעו עם רכבם בנתיב השמאלי קיצוני, בדרכם לביתם באזור ירושלים, שעה שרכב שנסע לפניהם, בלם בפתאומיות ופנה במחלף לכיוון חולון-בת-ים, בקטע כביש האסור לפנייה. כתוצאה מכך, ותוך שמירת מרחק וזהירות מירבית, בלם הנתבע 1 את רכבו ובהמשך נפגע הרכב מרכב התובע. עוד נטען שנהג התובע שנסע מאחורי רכב הנתבע 1 נהג במהירות מופרזת, לא שמר מרחק כנדרש או לחילופין סטה מנתיבו, וגרם הנזקים המפורטים בדו"ח השמאי שצורף מטעמם.

לאחר ששמעתי את העדים, הנהג התובע מחד ונהג הנתבע ורעייתו מטעם הנתבעים, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע.

כך התרשמתי שאכן הנהג, הנתבע 1, נהג בזהירות ותשומת לב, וגם אם לגרסתו, הנראית הגיונית וסבירה, היה צריך לבלום רכבו בלימת פתע נוכח פנייה פתאומית של הרכב שנסע לפניו, הדבר התאפשר ללא כל קושי נוכח שמירת מרחק תקינה.

עוד מצאתי לסמוך על גרסת עדי הנתבעים, לפיה רכבם לא סטה לנתיב אחר כטענת נהג התובע, וגם אם אקבל טענת ב"כ התובע, שהרכב סטה במעט תוך כדי עצירה, לא ניתן לקבוע שמדובר בסטייה מנתיב כנטען.

עוד בחנתי טענת ב"כ התובע לסתירות בין גרסת הנתבע 1 בדו"ח התאונה, לפיה הרכב שנסע לפניו "כנראה התבלבל וחזר חזרה", לדבריו לפניי שכוונתו אינה לחזרה פיזית אלא לכך שנהג הרכב שינה דעתו, עצר את רכבו וביצע פנייה. אמנם, מדובר בהסבר דחוק אך לא מצאתי שיש בו כדי להעיב על מהימנות העדים.

גרסת הנהג התובע, לפיה רכב הנתבע ניסה לבצע פנייה שמאלה וסטה מנתיבו, נדחית על ידי, מששוכנעתי שכוונתם הייתה להמשיך בנסיעתם בכביש זה לכיוון כביש 1, ופניהם של משפחת הנתבע, זוג ושני ילדים, לכיוון ביתם באזור ירושלים, ולא לאזור חולון בת-ים.