תא"מ 48826-06-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דורזי ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 19-813-74 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 98-723-56 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים 2-1") ולבין כלי רכב, מ"ר 33-834-69 שבעת התאונה, היה מבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעת 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה כלי הרכב השני מבין ארבעה כלי הרכב המעורבים בתאונת השרשרת, כאשר הרכב הראשון בשרשרת אינו קשור לתובענה, רכב הנתבעים 2-1 היה כלי הרכב השלישי, ורכב הנתבעת 3 היה כלי הרכב הרביעי והאחרון.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכו לפניי שתי ישיבות הוכחות שבהן הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה למעט נהג רכב הראשון בשיירה, שכאמור אינו צד לתובענה.

4.בתום הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעת 3 ולהידחות כנגד הנתבעים 2-1.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.גרסתם של נהג רכב התובעת שהינו עד ניטרלי ביחס לעדי הנתבעים ושל נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 מתיישבים זה עם זה היטב.