תא"מ 48370-09-13 מדינת ישראל נ' נאבלסיה ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 24.8.11 באזור צומת נס ציונה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 10-244-64 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 45-283-60 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 90% ואילו נהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 10%.

עדות נהג התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, היתה קוהרנטית ואמינה, והוא תיאר התאונה באופן ברור ולפרוטרוט. לטענתו, ראה את רכב הנתבעים קודם לתאונה, בנתיב שמימינו, מאחוריו. בעת שהכביש התעקל קלות שמאלה סטה רכב הנתבעים אל נתיב נסיעת רכב התובעת, פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי , השתפשף לאורך כל צד שמאל של רכב התובעת, "טיפס" על הגלגל של רכב התובעת, ועלה על שני גלגלים. נהג התובעת העיד, כי רכב התובעת נעצר על השול מימין, וכי רכב הנתבעים המשיך בנסיעה ונעצר כ- 300-400 מטר קדימה נהג התובעת טען, כי כתוצאה מהתאונה נהדף רכב התובעת אל עבר השוליים. עוד טען נהג התובעת, כי רכב הנתבעים נסע במהירות גבוהה. על פי עדותו של מר בלכר, אשר ישב ברכב התובעת, ואשר הובאה אף היא כתימוכין בגרסת התובעת, רכב התובעת נסע בעקביות בנתיב הימני.

עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, לא הפריכה את גרסת התובעת, ואף איששה אותה. הנתבע אישר, כי נסע בנתיב שמשמאל לרכב התובעת, הוא אישר, כי בעקבות התאונה עלה רכב הנתבעים על שני גלגלים. הוא אף הודה, כי לאחר התאונה המשיך רכב הנתבעים לנסוע על שני גלגלים כאמור, למשך 200-300 מטר (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 13). בכך חיזק, למעשה, את טענת נהג התובעת, כי נסע במהירות גבוהה קודם לתאונה.

יתר על כן, הנתבע לא שלל האפשרות כי הוא האחראי לתאונה, ובלשונו: "אני לא יודע מי אשם. בדקה הזו לא יודע מי אשם. אני הייתי בנתיב שלי ופתאום אני רואה את האוטו נצמד אני לא יודע אם אני נצמד או הוא נצמד, או אני נצמדתי והאוטו של התרומם" (שם, שורות 23-25).

מעבר לכך, גרסת הנתבע להשתלשלות העניינים שהובילה לתאונה אינה מתיישבת עם מיקומי הנזק ברכב התובעת ועם טיב הנזק. הנתבע העיד, כי קודם לתאונה היה משמאל לרכב התובעת ולפניו. הוא טען, כי בעת התאונה השתפשפו כלי הרכב במקביל. עדותו זו אינה מתיישבת עם הנזק המתמשך ברכב התובעת, לאורך דופן שמאל, לרבות בדלת אחורית וקדמית שמאלית.

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, וכי הנתבע 1 הוא הנושא בעיקר האחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מסטייתו המסוכנת אל עבר נתיב הנסיעה של רכב התובעת. עם זאת, אף נהג התובעת נושא באחריות מסויימת לתאונה, יתכן כי לו היה דרוך וקשוב להתפתחויות בכביש, כדוגמת סטיית רכב הנתבעים לנתיב נסיעתו, היה יכול למנוע התאונה, או לכל הפחות לצמצם נזקיה.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 12,199 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.