תא"מ 48285-09-12, 30429-11-12, 47752-06-12 א. אוטו שחף בע"מ נ' בן מוחה ואח'

רקע

1.בפני 3 תביעות שטריות, שהדיון בהן אוחד, באשר עניינן – אחד הוא. מדובר ב-3 שיקים בסכום 25,000 ₪ כל אחד, שנמסרו יחדיו, והטענות לגביהם זהות.

2.התובעת, האוחזת בשיקים, היא חברת א.אוטו שחף בע"מ, ואילו הנתבעים הם ה"ה נתן וסימה בן מוחה (שיכונו להלן לפי שמותיהם הפרטיים, וביחד "הנתבעים"). השיקים הם של חברת ר.ש.ר. מטעמים מסעדנות וקייטרינג בע"מ (להלן – "מושכת השיקים"), והם משוכים לפקודת סימה, כששנים מהם נחזים להיות חתומים על גבם בחתימת היסב שלה, שעה ששלושתם נחזים להיות חתומים על גבם גם בחתימת ערבות של נתן. הגורמים הרלבנטיים מצד התובעת הם מנהלה, מר יוסי עטיה (להלן – "עטיה"), ואדם נוסף, מר יוסי אלבז (להלן – "אלבז"), שהיה חבר משותף של עטיה ושל נתן.

3.התביעות נפתחו בהוצאה לפועל, והנתבעים הגישו התנגדויות. רשות להתגונן ניתנה בהסכמה, וכאמור, הדיון ב-3 התביעות אוחד. מטענות הצדדים עולה, כי הרקע למסירת השיקים הוא עסקאות שנרקמו בין התובעת (העוסקת בסחר בכלי רכב) לבין נתן, במסגרתן מכרה התובעת לנתן מספר כלי רכב. כל יתר הפרטים שנויים למעשה במחלוקת.

המחלוקת והמסמכים שהוגשו

4.הנתבעים טוענים, כי השיקים נמסרו ע"י מושכת השיקים לאלכז, שהוא שליח מטעם התובעת, בקשר עם עיסקה מסוימת, בה ביקשה מושכת השיקים לרכוש רכב מסוג דייהטסו סיריון מ.ר. 2688472 (להלן – "הדייהטסו"), אלא שהעסקה בוטלה, הדייהטסו הוחזרה לאלבז, ושלושת השיקים היו אמורים להיות מושבים למושכת השיקים, אולם מאחר שלא היו בידי אלבז בעת נטילת הדייהטסו, מסר אלבז לנתן אישור בכתב על התחייבותו להחזיר את השיקים (להלן – "האישור"). העתק האישור צורף להתנגדויות. עוד טענו הנתבעים, כי חתימות הערבות וההיסב, הנחזות להיות של הנתבעים, מזויפות ולא נחתמו על ידם.

5.התובעת טוענת, כי הדייהטסו כלל לא היה שלה, ולא נמכר על ידה לנתן או למאן דהוא, וכי השיקים נמסרו בעסקה אחרת, במסגרתה רכש נתן 3 מכוניות, 2 מתוצרת קיה ו-1 מדגם סיטרואן ג'מפי, בתמורה כוללת של 199,000 ₪, כשעל החשבון שילם 44,000 ₪ בשיקים שנפרעו (ונועד לתשלום עבור אחת ממכוניות הקיה). על חשבון היתרה מסר את השיקים נשוא התיקים שבפני לשליח התובעת, אלבז, וכן מסר לו זכרון דברים, ממנו עולה כאילו כבר שילם נתן סך 90,000 ₪ עבור שתי מכוניות הקיה (להלן – "זכרון הדברים"). אלא, שזכרון הדברים הוא מזויף, שכן בפועל, כאמור, שולם רק סך 44,000 ₪ עבור אחת משתי המכוניות. עותק מזכרון הדברים צורף לתצהירו של עטיה. עוד טענה התובעת, כי על סמך זכרון הדברים המזויף גם הועברה הבעלות במכוניות המדוברות במשרד הרישוי לצדדים שלישיים, ובהתאם הוגשה תלונה במשטרה.

6.בהקשר זה יצוין צו שניתן למשטרת ישראל לבקשת התובעת לאפשר לב"כ התובעת לצלם מתוך תיק המשטרה את החומר המופיע בו. לתיק הוגשה רק הודעתו של עטיה במשטרה, ולא נמסר הסבר לכך שיתר התיק לא הוצג.

7.ממסמכים נוספים שהגישה התובעת לתיק מתברר עוד, כי לגרסתה הדייהטסו, שנזכר על ידי נתן, נרכש ע"י אלבז מחברת טלראן-קאר, ונרשם ע"ש בת משפחתו של אלבז.

8.בהמשך, יוער, הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית של אלבז, המאשר דברים אלה, והמספר עוד, כי הוא (ולא התובעת) שמסר את הדייהטסו לנתן, לשם מכירתו, אולם לאחר שלא עלה בידי נתן למוכרו, החזירו נתן לאלבז. עוד מתאר אלבז בתצהירו, כיצד חתם נתן על גב השיקים בנוכחותו, באותו יום בו החזיר לו את הדייהטסו.