תא"מ 47948-06-13

תביעה כספית, על סך 28,606 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת, חברה העוסקת באספקת כלים וחומרי נגרות, טוענת כי הנתבעת 1 (להלן:"החברה") רכשה ממנה סחורה במהלך השנים 2008-2012 וכי נותרה חייבת לה חוב בסך 27,922 ₪ נכון למועד סיום ההתקשרות. החוב נוצר, בין היתר, בשל המחאות שמסרה החברה ואשר חוללו באי פרעון.

עילת התביעה נגד הנתבע 2, בעל מניות בנתבעת 1 (להלן:"הנתבע") מבוססת מסמך שכותרתו "עדכון פרטים" ואשר בחלקו התחתון התחייבות של בעל מניות בחברה להיות ערב באופן אישי לחובותיה כלפי התובעת. לטענת התובעת מדובר בכתב ערבות המקים חבות אישית של הנתבע (להלן ייקרא המסמך: "כתב הערבות").

בכתב הערבות, אשר צורף כנספח לכתב התביעה, צורפה לחתימתו של הנתבע חותמת החברה.

לטענת הנתבע, חתימתו על כתב הערבות אינה מחייבת אותו באופן אישי, שכן חתם עליו בצירוף חותמת החברה, ולפיכך מדובר למעשה בחתימתה של החברה. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע לא התכוון להתחייב באופן אישי לתשלום חובות החברה, וכי אם התובעת ביקשה לקבל ממנו ערבות אישית, היה עליה לוודא שחתימתו לא נעשית בצירוף חותמת החברה.

בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע הועלו טענות גם כנגד החוב, אולם במועד שנקבע לשמיעת ראיות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הפלוגתות היחידות ביניהן הינן כדלקמן:

האם חתימתו של הנתבע על כתב הערבות בצירוף חותמת החברה, מחייבת אותו באופן אישי כערב לחובות החברה או שמא מדובר בחתימתה של החברה?

האם ניתן היה להגיש תביעה זו בסדר דין מהיר, לאור אופי העילה נגד הנתבע, המבוססת לטענתו, על דוקטרינת הרמת המסך?

דיון והכרעה