תא"מ 47742-05-14 בייהו נ' עופר ואח',תא"מ 56591-12-13 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בייהו ואח',תא"מ 47742-05-14) אברהם בייהו,תא"מ 56591-12-13) ,איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ,תא"מ 47742-05-14) ,רחל עופר,תא"מ 56591-12-13) ,אברהם בייהו,הפניקס חברה לבטוח בע"מ

לפניי שתי תביעות שעניינן – נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 16.9.2013.

תיק תא"מ 47742-05-14 עניינו תביעתו של בייהו אברהם (להלן: "אברהם") נגד רחל עופר (להלן: "עופר") וחברת הביטוח איי-אי-ג'י ישראל (להלן: AIG) (להלן: "תביעת אברהם"); תיק תא"מ 56591-12-13 עניינו תביעתן של עופר וחברת הביטוח נגד אברהם (להלן: "תביעת עופר")

התאונה אירעה בחולון, בסמוך לצומת הרחובות קלאוזנר והשר שפירא. אין מחלוקת כי במהות התאונה – פגיעה שבמסגרתה התנגשו רכביהם של אברהם ועופר, כאשר הפגיעה ברכבו של אברהם – בחלקו האחורי והפגיעה ברכבה של עופר – בחלקו הקדמי.

אברהם טוען, כי נסע על רחוב קלאוזנר, פנה שמאלה לרחוב השר שפירא, ומאחר שהכביש היה חסום על ידי משאית, עצר עצירה מוחלטת, ואילו עופר, שיצאה מחניית ביתה, נכנסה לרחוב השר שפירא כשהיא נוסעת נגד כיוון התנועה המותר ברחוב קלאוזנר, והתנגשה ברכבו של אברהם מאחור.

עופר טוענת, כי יצאה מחניית ביתה, המשיכה בנסיעה כמעט ישרה לתוך רחוב השר שפירא, ואולם אברהם, שביקש, ככל הנראה, להימנע מהמתנה לתזוזה של המשאית, פתח בנסיעה מהירה לאחור עד שנתקע ברכבה.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, שמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכום הטענות מטעמם, אני מעדיף את גרסתה של עופר על פני גרסתו של אברהם. להלן נימוקיי לכך, בקצרה.

ראשית יש לומר, כי אברהם לא הצליח להוכיח כי עופר נסעה בניגוד לכיוון התנועה, ובוודאי שלא הצליח להוכיח כי נסיעה קצרה זו (גם אם אירעה בפועל – וכאמור, לא הוכח להנחת דעתי כי אכן אירעה) קשורה בקשר כלשהו לתאונה.

לעומת זאת, מיקום הפגיעות בכלי הרכב משתלב טוב יותר עם הטענה כי רכבו של אברהם נסע לאחור ולא עם הטענה כי רכבו של אברהם עמד בעצירה מוחלטת: בהנחה שרכבו של אברהם ניצב בנתיב הימני בכביש, כחוק, או בסמוך לו, ובהינתן העובדה שרכבו של אברהם נפגע בחלקו הימני-אחורי, ואילו רכבה של עופר נפגע בחלקו הקדמי-שמאלי, ברי כי עופר אמורה הייתה לנסוע בצמידות כה רבה למדרכה, עד שהדבר כמעט בלתי אפשרי. לעומת זאת, ממצאים אלה בכלי הרכב משתלבים עם הטענה לנסיעה מהירה לאחור, כאשר רכבה של עופר טרם השלים את כניסתו לרחוב השר שפירא – כנטען.

אציין עוד, כי לחובתו של אברהם אני שוקל את סוגיית הטענה לנזק. אין מחלוקת, כי בסמוך לאחר התאונה, הודיע אברהם לעופר, כי הנזק שנגרם לרכבו הוא מצומצם, וכי פנה לתיקונו באופן עצמאי במוסך מטעמו, ושילם בגין התיקון בין 150 ל-200 ₪ (וראו לעניין זה עמ' 3 ש' 14 – 15 לפרוטוקול). העובדה שכחודשיים וחצי לאחר מועד זה, בעת עריכת חוות דעת השמאי מטעם אברהם, עלה הנזק מכ-200 ₪ שתוקנו וטופלו לסך של כ-9,000 ₪ (!) – זינוק של 2,250% (!) בשיעור הנזק בפועל (לפני תוספת "ירידת ערך") – היא טענה בלתי מתקבלת על הדעת, שאינה יכולה לעמוד.

גם הטענה כאילו הפער נובע מכך שהנזקים שנגרמו הם נזקים "סמויים" הדורשים בחינה מעמיקה של הרכב – נסתרת מחוות דעתו של השמאי מר כהן בעצמו: החלפת פנס אחורי ימני, מגן אחורי חיצוני ודומיהם – אינם נזקים "סמויים" הטעונים בירור.

גם פער הזמנים שבין התאונה ובין חוות הדעת מצדיק הטלת נטל מוגבר על אברהם בבואו לבסס קשר סיבתי בין התאונה ובין הנזק – נטל שאברהם לא התקרב כלל לעמוד בו.

אלא שתמיהה זו, שלא ניתן לה, כאמור, הסבר מניח את הדעת, אינה משפיעה רק על קביעת הנזק, אלא שיש בה גם כדי לפגוע פגיעה של ממש במהימנות שניתן לייחס לכל גרסתו של אברהם: משלא הצליח לספק גרסה אחודה וסבירה לעניין הנזק, יש קושי לקבל את גרסתו גם לגבי האירוע עצמו.