תא"מ 47252-10-12

1. לפניי תביעה כספית שהוגשה במקור בסדר דין מקוצר.

תחילה ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 1, שהיה הנתבע היחיד בתיק.

לאחר שבוטל פסק דין זה, הגישו התובע והנתבע 1 הסדר דיוני לפיו יוגש כתב תביעה מתוקן אליו יצורפו הנתבעים 2 ו – 3, ואילו הנתבע 1 יגיש הודעת צד ג' כנגד נתבעים 2 – 3. להסדר דיוני זה ניתן תוקף של החלטה, וביום 10.9.13 הוגש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר כנגד שלושת הנתבעים על סך של 74,739 ₪. בהמשך הגיש הנתבע 1 הודעה לצדדים השלישיים, הם הנתבעים 2 ו – 3.

2. התובע הוא קבלן. הנתבע 1 היה במועד הרלבנטי דייר בבית משותף ברחוב האדמו"ר מבעלזא 15/1 באשדוד. הנתבעים 2 ו – 3 הינם בני זוג אשר רכשו את דירתו האמורה של הנתבע 1.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 22.7.03 נערך הסכם בין התובע לבין הנתבע 1 בדבר בניית תוספת לדירה, במחיר של 310 דולר לכל מ"ר. התובע טוען כי בנה על פי ההסכם תוספת ששטחה 36.90 מ"ר, ולפיכך חייב לו הנתבע 1 סך של 11,439 דולר. לטענת התובע, מאחר שהנתבע 1 הינו דל אמצעים, סוכם בין השניים שהחוב ייפרע רק לאחר שהנתבע 1 ימכור את הדירה. לטענת התובע, התחייב הנתבע להודיע לו על כוונתו למכור את הדירה ועל מכירתה בפועל.

ביום 10.11.11 נמכרה הדירה לנתבעים 2 ו – 3 ואולם הנתבע 1 לא הודיע על כך דבר לתובע ולא שילם את החוב הנטען. כמו כן, במסגרת הסכם המכר שנערך בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 2 ו – 3 סוכם כי "כל חוב שיש לקבלן אשר בנה את תוספות הבנייה כנגד המוכר... ואשר יתבעו מן המוכר, ואשר ייפסק כי על הנתבע 1 לשלמו", ישולם על ידי הנתבעים 2 ו - 3.

התובע מציין כי כך אף קבע בית הדין של העדה החרדית באשדוד שדן בסכסוך בין הנתבעים לבין עצמם.

לפיכך טוען התובע כי הנתבעים כולם חבים לו "יחד ולחוד" את סכום החוב.

יצויין כי לסכום החוב הבסיסי צירף התובע גם חוב בסך 9,915 דולר בגין הפיגור בתשלומו. כאמור לעיל, על פי הטענה, המועד בו היה על הנתבע 1 לשלם לתובע את יתרת חובו הינו לכל המאוחר המועד בו מכר את הדירה, היינו 10.11.11.