תא"מ 47192-01-15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' עבאס

התובעת הגישה כנגד הנתבע ביום 22.1.15 תביעת שיבוב בסך של 18,664 ₪, בגין תאונה מיום 16.2.09, כלומר כ-6 שנים לאחר התרחשות התאונה. בתביעה נטען כי רכבו של הנתבע נכנס לצומת באור אדום.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען, בין השאר, טענת העדר יריבות אשר פורטה כדבעי ונתמכה במסמכים. לטענתו, הרכב עוקל ונתפס בגין חוב לבנק, עוד ביום 12.11.08, ולכן לא היה בבעלותו ואף לא בחזקתו בעת התאונה. לכתב ההגנה צירף מסמכים המעידים על מכירת הרכב באמצעות לשכת ההוצלפ לצד ג'.

לאחר העברת התיק לטיפולי, ביקשתי תגובת התובעת לטענת העדר היריבות. בתגובה טענה התובעת כי בעקבות הגשת כתב ההגנה פעלה בנמרצות לבדיקת טענות הנתבע ולאחרונה הגיעו אליה מסמכים המאמתים את טענתו. התובעת ציינה כי בטרם הגיש כתב הגנה הגיש בקשה להעברת התיק מחוסר סמכות מקומית, אליה "לא צורפו המסמכים אשר צורפו מאוחר יותר לכתב ההגנה".

הנתבע הגיב לתגובת התובעת, ובתגובתו טען כי הוא מסכים כמובן לדחיית התביעה כנגדו, אולם עומד על הוצאותיו. לטענתו, התובעת מתעלמת מהנזקים שגרמה לו הגשת התביעה. הנתבע צירף תכתובת שקדמה להגשת התביעה, ממנה עולה כי התובעת פנתה לנתבע במכתב דרישה מיום 11.5.14 והנתבע לא התעלם ממנו אלא פנה אל ב"כ הנתבע אשר השיב לתובעת במכתב מיום 2.6.14 בו טען במפורש כי הרכב עוקל עוד ביום 12.11.08 בשל חוב לבנק ולכן לא היה בבעלותו ובחזקתו של הנתבע במועד התאונה. לטענת הנתבע, התובעת לא ערכה בירורים, ובחרה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, והגישה תביעה כנגד הנתבע תוך שהיא גורמת לנתבע להוצאות. הנתבע מבקש לחייבה בסך שלא יפחת מ- 4,000 ₪, סכום שלטענתו התחייב לשלם לבא כוחו. הנתבע מחדד גם את העובדה כי התובעת הגישה את התביעה לבית המשפט בהרצליה, ללא כל בסיס (הנתבע תושב הכפר שעב והתאונה הנטענת אירעה סמוך לעכו) וחייבה את הנתבע גם בהכנת בקשה להעברת דיון מחוסר סמכות מקומית, שלאחר קבלתה לא זכה בהוצאות.

עיינתי בכתבי הטענות, בבקשות ובתגובות, על נספחיהם. סבורני כי יש ממש בטענות הנתבע.

באשר לטענה לפיה המסמכים שצורפו לכתב ההגנה לא צורפו לבקשה להעברת דיון מחמת חוסר סמכות מקומית, התובעת מיטיבה היתה לעשות אילו היתה נמנעת מלהעלותה. על פני הדברים נראה כי אלה הוגשו ע"י הנתבע יחד, ונסרקו בהפרש זניח. מכל מקום, אין בכך כדי לשנות.

לעצם העניין, טענת העדר היריבות נטענה במפורש ע"י ב"כ הנתבע. לא מצאתי בתכתובת בין הצדדים כי התובעת התייחסה לטענה זו באופן כלשהו נקיטת ההליך. נתתי דעתי גם לכך שבתכתובת התבקשו ע"י ב"כ הנתבע פרטים באשר לתאונה, באופן שייתכן והיה בו כדי ליצור רושם שגוי אצל התובעת (הגם שבקשת הפרטים התבקשה לכאורה מטעמי זהירות בלבד). נתתי דעתי גם לסכומים שמקובל לפסוק בתיקים מעין אלה, אף אילו היתה התביעה מתנהלת, שאינם גבוהים.

מאידך, נתתי דעתי גם להגשת התביעה לבית משפט הנעדר סמכות מקומית, ללא כל הצדקה נראית לעין. התופעה של הגשת תביעות לפי נוחיות ב"כ מבטחות, תוך התעלמות מוחלטת מהוראות הדין בדבר סמכות מקומית, היא תופעה הולכת ומתרחבת. מדובר, הלכה למעשה, במעין "שיטת מצליח". ככל שלאדם הפרטי הנתבע יש ייצוג באמצעות מבטחת, באי כוחה יידעו לפעול להעברת הדיון (ובד"כ בהסכמה). הוא הדין דרך כלל ככל שהנתבע הוא תאגיד כזה או אחר. אך ככל שהנתבע הוא אדם פרטי שנטל ייצוג, הדבר מטיל עליו מעמסה נוספת ומיותרת, שכמעט תמיד אין פוסקים לגביה הוצאות. ואילו ככל שהנתבע הוא אדם פרטי שאיננו מיוצג ואשר איננו מכיר את כללי הסמכות המקומית, או אז הוא נאלץ להטריח את עצמו ואת עדיו מקצה הארץ ועד קצה, בניגוד לכללי הסמכות המקומית ולתכליתן. לעתים הדבר אף עשוי להוות שיקול המשפיע על החלוקה הנכונה של קניית הסיכויים והסיכונים לצרכי פשרה בתיקים מעין אלה, שסכומם אינו גבוה ועלות ההתדיינות לגביהם הינה שיקול משמעותי בניהולם. במצב הקיים, אין כל סיכון ו"אין מה להפסיד" בעת הגשת תביעה בניגוד להוראות הדין. על מנת להפחית את מימדי התופעה, יש לחייב בהוצאות בסכום שאינו מבוטל, באופן אשר יוביל לשיקול דעת נוסף ע"י ב"כ מבטחות טרם הגשת תביעה לבית משפט נעדר סמכות מקומית כנגד אדם פרטי.

התביעה נדחית. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 4,000 ₪, תוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום.