תא"מ 47028-11-11 קרניאלי ואח' נ' רון

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 9,302 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.07.2011, בין כלי רכב, מ"ר 62-557-14 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 87-262-25 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

אציין כי התביעה הוגשה במקורה כנגד הנתבע 1 בלבד, אך בהסכמת ב"כ הצדדים הוספה מבטחת רכב הנתבעים כנתבעת נוספת.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעים, שהייתה קוהרנטית, עקבית ומשכנעת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מהוססת מבולבלת ובלתי קוהרנטית, והותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

השתכנעתי כי רכב הנתבעים סטה ימינה לעבר נתיב נסיעתו של רכב התובעים, זאת מבלי לאותת ובאופן מפתיע, ובאופן שהוא מנסה להקדים את רכב התובעים ולהשתלב בנתיב הימיני לפני רכב התובעים.

רק לקראת סוף עדותו של העיד נהג רכב הנתבעים כי הוא לא הבחין בתאונה אלא רק הרגיש אותה (עמ' 7, שורה 3 לפרוטוקול), דבר המעיד כי הוא לא נתן דעתו למצב הרכבים בכביש לפניו.