תא"מ 4669-06-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית על סך 5,285 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.12.2013 בין כלי רכב, מ"ר 47-851-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 20-961-13 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא הם חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בתאונה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעת שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים ועדותה הייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת.

תיאור התאונה על ידי נהג רכב התובעת אינו עולה בקנה אחד עם השכל הישר. כך למשל, נהג רכב התובעת מעיד כי יצא עם רכבו מהחניה בנסיעה לאחור ואז עצר עצירה מוחלטת , וכי הוא הבחין ברכב הנתבעת מתקרב מאחור. אם כך הרי לא ברור מדוע נהג רכב התובעת לא נסע עם רכבו קדימה, במיוחד כאשר הוא מודה כי ראה את רכב הנתבעת רחוק ונוסע אט אט לאחור. כך, למעשה, יכול היה נהג רכב התובעת למנוע את התאונה, וחלף זאת המשיך לעצור עם רכבו.