תא"מ 46639-09-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' דיסין ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 61-786-52 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 84-639-10 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 60% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שעדותו הייתה סדורה, ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שסתרה גרסה קודמת שלו ושלא הייתה מהימנה עליי.

5.2.נהג רכב הנתבעים העיד כי הוא נסע כדין בדרך בעלת נתיב נסיעה אחד, אשר מצדה הימיני רכבים חונים. נהג רכב הנתבעים מתאר כי בעודו נוסע כדין יצאה מונית מתחנת המוניות המוצבת בצדה הימיני של הדרך והוא נאלץ להסיט את רכבו שמאלה באופן פתאומי, כדי למנוע את ההתנגשות במונית שאז הגיח רכב התובעת מאחוריו ופגע בכנף האחורית השמאלית של רכבו.