תא"מ 46620-12-14 אדר נ' פרדיס

לפני תביעה שעניינה לשון הרע. התובע, אלי אדר, עורך דין במקצועו, מתגורר בדירה בבניין משותף, ברחוב החייל האלמוני 6 ברמת גן. הנתבעת, גלית פרדיס, היא שכנתו של התובע, ומתגוררת בדירה הסמוכה לו.

לטענת התובע, הנתבעת מכנה אותו בשמות גנאי ובהם "מרוקאי מסריח", "עבריין", "פושע", "מושחת", נוכל", "גנב" וכיוצא בזאת. לטענתו, ביטויים אלה מושמעים כלפיו מחלון ביתה של הנתבעת, גם כאשר התובע ומשפחתו מארחים חברים ומכרים. עוד טוען התובע, כי הנתבעת הפיצה בין דיירים בבניין את הטענה כאילו התובע נדון לעונש מאסר על תנאי ומאיימת כי היא תדאג שישב בבית הסוהר, וזאת בפני ילדיו הקטינים. לטענת התובע, חלק מגידופיה של הנתבעת מתייחסים למשלח ידו, ובין היתר כינתה אותו, לטענתו, "עורך דין מושחת", ו"עורך דין עבריין".

התובע מתאר אירוע שהתרחש בחודש ספטמבר בשנת 2013 (להלן: "האירוע הראשון"). באותו יום התקין פרקט בדירתו. עקב כך התקשרה הנתבעת למשטרת ישראל, ושוטרים הגיעו לביתו של התובע. כאשר השוטרים עזבו, החלה מגנה את התובע בפני חברו בביטויים כמו "עבריין", "מרוקאי מסריח", "גנב", "פושע" ועוד. לטענתו, זו אינה הפעם היחידה בה התקשרה הנתבעת למשטרת ישראל, כמו גם לעיריית רמת גן בתלונות כלפיו. לדברי הנתבעת, היא נמצאת בסכסוך משפטי שאינו קשור לתובע, וכי לפעמים משמיעה טענות מסוג זה בטלפון כלפי הרשויות, אולם גינויים אלה לא הופנו כלפי התובע, אלא כלפי אדם אחר, אשר התובעת לא ידעה לנקוב בשמו או לזהותו.

אירוע נוסף אירע בחודש מרץ בשנת 2014, (להלן: "האירוע השני"). התובע אירח את חבריו בדירתו, שאז היחה הנתבעת צועקת לעברו בקול רם גידופים והשמצות כגון "מרוקאי מסריח", "עבריין", "נוכל". לאחר מכן שוחחה בטלפון תוך שהיא מכנה את התובע: "עבריין", "בעל התנהגות עבריינית", "תגיעו מהר לטפל בו" וכיוצא באלה.

לטענת הנתבעת, האירועים המתוארים בתביעה אירעו לפני זמן רב, והעדים להם היו מעטים, אם בכלל. לטענת הנתבעת, עובדה זו מלמדת כי התובע חסר תום-לב בעצם הגשת התביעה, וכי הוא מנסה להתעשר על חשבונה. עוד טוענת הנתבעת, כי ההיכרות בינה ובין התובע נמשכת מזה חמש עשרה שנה, שבמהלכן היא סובלת הטרדות ובריונות מצד התובע, המנצל את חולשתה.

הנתבעת מתארת מקרה שהתרחש ביום 15.1.2010, בו התובע השתמש במקדחה סמוך לחלון חדר השינה של הנתבעת, והטריד את מנוחתה. לאחר שביקשה שיסגור את החלון, והוא התנהג כלא שומע, הניחה הנתבעת מקלט רדיו על אדן החלון והפעילה אותו בעוצמה גבוהה. בתגובה, ניתק התובע את החשמל בביתה של הנתבעת. בהמשך הגיעה ניידת משטרה ביוזמת הנתבעת, בעוד השוטרים הציעו לה להגיש תלונה מסודרת, התובע הוציא את דיבתה והסביר לפועלי הבניין ששהו שם באותו זמן, כי "היא קצת לא בסדר". עוד מוסיפה, כי אשת התובע שלחה לה מסרון משפיל, בו היא מאשימה אותה בסגירת מרפסת באופן לא חוקי, בעוד שלטענת התובע ואשתו הם שעשו כן. לדבריה, לאחר שהנתבעת התנצלה, נשלח לה מסרון כי התנצלותה הצינית לא התקבלה.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובע מנסה ליצור פרובוקציות, דופק על דלתה ומתבטא מולה בצורה מבזה, לדוגמה: "חבל שאמא שלך לא לקחה אותך איתה", ו"תחזרי מהר לג'ורה שלך".

בנוסף טענה הנתבעת כי התובע מסוכסך עם שכנים רבים.

עיקר המחלוקת במקרה שלפנינו, נעוצה ברמה העובדתית, האם נאמרו או לא נאמרו הדברים מפיה של התובעת, והאם הופנו או לא אל הנתבע. לאחר שאדון במישור העובדתי, נעבור למישור המשפטי, האם נכללות אמירות אלה כלשון הרע.