תא"מ 46598-11-16 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' כרמלי ואח'

מונחת לפני בקשת הנתבע 1 ,(להלן : "הנתבע") לחיוב התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט לפי הסמכות המוקנית לבית המשפט מכוח סעיף 353 לחוק החברות.

נושא התביעה הוא תשלום בגין מתן שירות של שילוב הנתבע בתחום המשחק והבידור.

בא כוח הנתבע טוען כי הנתבע אדם הלוקה בשכלו ומתקשה בדיבור, טענה שאם תוכח כי אז עשויה להתעורר ולעלות השאלה באיזה נסיבות התקשר הנתבע בהסכם נשוא התביעה. התובעת טוענת בתגובתה כי לכל אדם הזכות לנסות את מזלו ואין לנעול השער של עולם המשחק והקולנוע בפני הלוקים בשכלם.

הנתבע טוען בבקשתו כי התובעת היא חברה מפרת חוק וכי מדובר לטענתו במעשה של נוכלות ורמייה. לטענת בא כוח הנתבע , מדובר בניצול מחפיר של הנתבע לצרכיה של התובעת.

הנתבעת מכחישה בתוקף טענות אלה ומדגשיה את זוכת הגישה לערכאות כזכות חוקתית כאשר חיוב בהפקדת ערובה פוגע בזכות זו. עוד טענה הנתבעת כי התביעה מבוססת.

אינני רואה צורך לדון בטענות שהעלה הנתבע לגבי אופי התביעה או לגבי השאלה אם מדובר בניצול של מוגבלותו השכלית. טענות אלה יש לבררן בדיון גופו.

השיקולים הרלוונטיים בשלב זה הם זכות הגישה לערכאות ומצבה הכלכלי של התובעת ( ראו הסיפא של סעיף 353 הנ"ל).

אין צורך להכביר מילים על חשיבותה ומרכזיותה של זכות הגישה לערכאות וברור הוא כי חיוב תובע בהפקדת ערובה יש בו משום פגיעה בזוכת זו.

מאידך, יש לשים לב שהשיקולים לפי סעיף 353 לחוק החברות שונים מהשיקולים לגבי תובע שהוא אדם פרטי לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד (1984). שיקול הדעת לפי סעיף 353 לחוק החברות רחב יותר ומצבה הכלכלי של החברה בע"מ מהווה שיקול רלוונטי כאשר נטל ההוכחה על פי לשון הסעיף הוא על החברה התובעת.