תא"מ 46304-05-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דגן ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 5,450 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.07.2013 בין כלי רכב, מ"ר 69-032-65 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 84-503-75 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה ולנהגת רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור 30%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית וסדורה ועדותה הייתה מהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות.

שוכנעתי כי רכב הנתבעות היה בתמרון לכניסה לחניה בין שני רכבים, כאשר רכב התובעת עומד בכביש כדי לאפשר לרכב הנתבעות להשלים את החניה, אז עצר רכב הנתבעות מניסיונות הכניסה לחניה, דבר שגרם לנהגת רכב התובעת לסבור כי נהגת רכב הנתבעות מאפשרת לה או לתנועה להתקדם, אלא שאז רכב התובעת המשיך בנסיעה ובאותו זמן רכב הנתבעות ביצע שוב נסיעה לאחור במטרה להיכנס לחניה.

איני מקבל את טענתה של נהגת רכב הנתבעות, לפיה כאשר היא ביצע את הכניסה לחניה בנסיעה לאחור היא בחנה את הכביש וראתה כי הכביש פנוי וכביכול רק ברגע המגע "הרגישה" את רכב התובעת (עמ' 4, שורות 25-23 לפרוטוקול). אני סבור כי נהגת רכב הנתבעות לא נתנה דעתה באופן מספק לכביש בבואה לבצע נסיעה לאחור כדי להיכנס לחניה במיוחד כאשר דובר על נתיב נסיעה אחד לאותו כיוון, ומשכך הופתעה לגלות את רכב התובעת מאחוריה (עמ' 4, שורה 23 לפרוטוקול).