תא"מ 45704-03-13 אבו עראר ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

מבוא

1. התובע הגיש תביעה כספית בסך של 46,000 ₪, כך במקור.

   התובע טען שביום האירוע נכנסו שוטרים לבית שבבעלותו ביישוב ערערה בנגב, פרצו לדלתות החדרים, וגרמו להן לנזקים, הגם שלא היה צורך בכך, ולפיכך הגיש תביעה כספית לתשלום פיצויים כספיים בגין עלות החלפת הדלתות, עוגמת הנפש שגרמה לו, והוצאות ההליך המשפטי.

   טענות התובע

2. עיקרי טענות התובע בפרשת התביעה-

   ביום 31.12.2012 הגיעו שוטרים לבית שבבעלותו בישוב ערערה בנגב, ללא סיבה מוצדקת, נכנסו בכוח וללא רשות לביתו, ופרצו את הדלתות, תוך שגרמו להן לנזקים חמורים, הגם שבמרבית הדלתות המפתחות היו בצילינדר, ולא הייתה סיבה לפרוץ אותן.

   במועד האירוע הבית היה ריק מאדם.

   השוטרים הפרו בהתנהגותם את זכויותיו של התובע על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א- 1971, וסעיפים 282 ו- 295 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

   התנהגות השוטרים עולה כדי רשלנות ותקיפה.

   בנסיבות העניין חל הכלל של הדבר מעיד על עצמו, ועל הנתבעת נטל ההוכחה שלא התרשלה.

   כתוצאה מהתנהגותם ומחדליהם של השוטרים נגרם לתובע נזק כספי בסך של 32,000 ₪ בשל הצורך להחליף את הדלתות שניזוקו, על פי חוות דעת של שמאי מטעמו, וכן יש לפצותו בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו, ולפסוק את הוצאות ההליך המשפטי, ובכלל זה את שכר טרחתו של השמאי.

   טענות הנתבעת

3. עיקרי טענות הנתבעת בפרשת הגנתה-

   יש מקום להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום מלוא האגרה לאור הדרישה לפסיקת פיצוי עונשי.

   התובע הציג את פרשת התביעה באופן חסר ומגמתי, והציג "תמונה חלקית ושקרית של ההשתלשלות העובדתית, תוך הסתרה והשמטה של העובדות המלאות הנוגעות לעניין" (ס' 8 לכתב ההגנה).