תא"מ 45344-09-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אלון ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 03.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 72-389-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב שלמה") לבין כלי רכב, מ"ר 84-535-79 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב שומרה") ולבין כלי רכב, מ"ר 22-204-69 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבעת 3 מבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעת 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב שלמה היה הרכב הראשון מבין שלושה רכבים המעורבים בתאונת השרשרת, רכב שומרה היה הרכב השני, ורכב הנתבעת 3 היה הרכב השלישי והאחרון בשרשרת.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בפתח הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעת 3 ודינה להידחות כנגד הנתבעים 2-1.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון לתת הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.גרסתו של נהג רכב שלמה שהינו עד ניטרלי ביחס לעדות הנתבעות, שהרי אין לו אינטרס להעדיף דווקא את עדותה של הנתבעת 1 על פני עדותה של הנתבעת 3, התיישבה עם גרסתה של הנתבעת 1.

שניהם העידו כי הנתבעת 3 התנצלה בפני נהגת רכב שומרה, מיד לאחר התאונה, ואמרה שהיא לא שמה לב וכי "הסתכלה על הטלפון". יש לציין כי אף הנתבעת 3 אינה מכחישה שהסתכלה על הטלפון, אך בעדותה מנסה היא לטעון כי לא הסתכלה בזמן התאונה אלא לאחר התאונה.