תא"מ 45300-01-14 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אזרד ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 25,996 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 30,743 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.08.2013 בין כלי רכב, מ"ר 20-996-60 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 62-949-74 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

יובהר כי סכומי התביעות תוקנו על ידי ב"כ הצדדים בפתח הישיבה מיום 24.02.2015.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית ותביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב התובעת תישא באחריות בשיעור 70% לקרות התאונה ונהג רכב הנתבעים יישא באחריות בשיעור 30% לקרות התאונה.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.שוכנעתי כי התאונה קרתה לאחר שנהגת רכב התובעים לא נתנה דעתה לכך שמחובתה ליתן זכות קדימה לרכב המגיע מימינה בצומת, ואף סברה לתומה כי לה זכות קדימה (עמ' 2, שורות 29-26 לפרוטוקול).