תא"מ 45097-04-15 עומרי נ' עומרי

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 4.11.15 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיב סך של 12,800 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכבו בעטיה של תאונה מיום 16.7.13 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה, בהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש, ולבקשת המשיב, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותר המבקש, שאינו מיוצג, לביטול פסק הדין. המבקש טוען כי אכן פגע ברכבו של המשיב אולם רכבו מבוטח ואף תוקן לאחר התאונה במוסך הסדר וצירף פוליסת ביטוח והודעה על התאונה שמסר לחברת הביטוח בה הוא טוען שרכב התובע עצר לפניו באופן פתאומי והוא פגע ברכבו בחלקו האחורי.

המשיב מתנגד לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתו, המבקש לא צירף תצהיר לבקשה כמצוות וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה. עוד הוא טוען שהמבקש אינו חולק על כך שקיבל את כתב התביעה כדין ואינו חולק למעשה על אחריותו לתאונה. על כן טוען המשיב כי אין כל עילה לביטול פסק הדין והמבקש יהא רשאי לפנות למבטחתו שתשלם לו את הוצאות פסק הדין שניתן כנגדו. 

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).