תא"מ 44800-03-14 ישיר- איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה בגין נזק שנגרם לרכב מסוג דייהטסו (מ.ר. 26-208-50) בתאונה שאירעה בתאריך 21.10.2010 בין רכב זה לבין רכב מסוג רנו (מ.ר. 13-666-14), אשר היה מבוטח על-ידי הנתבעת. התביעה הוגשה על-ידי התובעת 1 כמבטחת רכב הדייהטסו, וכן על-ידי התובע 2 כבעליו. לשם הנוחות, יכונה להלן רכב הדייהטסו: רכב התובעים, ורכב הרנו יכונה: רכב הנתבעת.

רקע וטענות הצדדים

2.התאונה אירעה בשעת בוקר בחניון בעיר פתח-תקווה. מתמונה שהוגשה לבית המשפט וסומנה ת/1 עולה כי בחניון ישנו נתיב מרכזי וממנו מתפצלים – לימין ולשמאל – נתיבים משניים אשר בהם מצויים תאי החניות. אין מחלוקת כי התובע 2 נסע ברכב התובעים בנתיב המרכזי, ואילו הנהג ברכב הנתבעת יצא מצד שמאל מתוך אחד מנתיבי המשנה, תוך שביקש לחצות את הנתיב המרכזי כדי לעבור לנתיב המשני שנמצא ממול. במהלך חציית הנתיב המרכזי אירעה התאונה. יובהר, כי בעת שרכב הנתבעת חצה את הנתיב המרכזי, רכב התובעים הגיע מימין לו.

3.התביעה, כאמור, הוגשה על-ידי המבטחת של הדייהטסו (בגין הסכום ששילמה מכוח הפוליסה – 6,346 ₪), וכן על-ידי המבוטח (בגין ההשתתפות העצמית ודמי הכינון – בסך של 1,380 ₪ ו- 121 ₪ בהתאמה). בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבעת התפרץ לנתיב נסיעתו של רכב התובעים בחוסר זהירות ובלי לתת זכות קדימה כנדרש, ולכן על הנתבעת לפצות את התובעים עבור נזקיהם.

4.בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה להידחות על-הסף בשל קיומו של מעשה בית-דין. טעם הדבר הוא שהתובע 2 הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, ותביעתו נדחתה בשל אי-התייצבותו לדיון (ת"ק 22998-07-11, פסק-דין מיום 15.3.2012). לגופם של דברים, טענה הנתבעת כי נהגהּ וידא שהדרך פנויה והחל בנסיעה איטית בעוד שרכב התובעים הגיח ללא תשומת לב.

5.התובעים הגישו כתב תשובה ובו טענו כי לא מתקיים במקרה זה מעשה בית-דין, זאת מן הטעם שתביעתו של התובע 2 נדחתה מחמת היעדר התייצבות ולא נדונה לגופה. בהיעדר דיון לגופם של דברים ובהיעדר הכרעה עניינית – כך לדעת התובעים – לא מתקיים השתק פלוגתא ואף לא נוצר השתק עילה.

6.ביום 19.4.2015 התקיימה ישיבה מקדמית לפניי ובמהלכה ביקשו הצדדים כי הנהגים יישמעו וכי בית המשפט יכריע בתיק על-סמך מכלול הטענות, קרי: הטענה הנוגעת לקיומו של מעשה בית-דין וכן – במידת הצורך – הטענות והראיות לגופם של דברים. וכך היה – הנהגים העידו ונחקרו, ובאה עת פסק-הדין.

7.להשלמת התמונה, אציין כי בדיון לפניי התברר נתון נוסף והוא כי לאחר שניתן פסק-הדין בהיעדר התייצבות בת"ק 22998-07-11, הוגשה בקשה לבטלו ובית המשפט קבע כי פסק-הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות (החלטה מיום 23.5.2012). דא עקא, שהתובע שם (התובע 2 בהליך שלפניי) לא שילם את ההוצאות כפי שנפסק, ולפיכך הגישה הנתבעת בקשה להורות כי פסק-הדין עומד על-כנו. בית המשפט נעתר לבקשה זו והורה כמבוקש (החלטה מיום 25.7.2012).

8.לאחר שבחנתי את מכלול החומר שהונח לפניי ושקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת ההשתק ככל שמדובר בתובע 2, ולדחות את הטענה ככל שמדובר בתובעת 1. עוד מצאתי, כי יש לקבל באופן חלקי את תביעתה של התובעת 1. להלן נימוקיי.