תא"מ 44674-07-13 פרג' נ' יסחק ואח'

1.בפניי תביעה על סך 31,650 ₪ (נכון ליום 23.7.13), בגין תאונת דרכים שעל פי הנטען ארעה בשנת 2013 בין רכב התובע לבין רכב נתבע 1, שביטחה נתבעת 2.

2.התובע ונתבע 1 אינם חלוקים בנוגע לעיקרי העובדות הרלוונטיות, ולדברי שניהם התאונה התרחשה כאשר רכב נתבע 1 שנסע בירידה החליק וסטה למסלול הנגדי שבו נסע רכב התובע. המחלוקת העיקרית היא בין תובע ונתבע 1 מצד אחד, לבין נתבעת 2 מצד שני, ונעוצה בשאלת חבותה של נתבעת 2 כמבטחת. בהקשר זה טענה נתבעת 2 כי חקירה שערכה לימדה על כך שנתבע 1 (מבוטחה) כלל לא היה מעורב בתאונה; וכי התובע ונתבע 1 מסרו לה פרטים כוזבים בעניין התרחשות התאונה, ועל כן בכל מקרה היא פטורה מחבותה מכוח הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"ד-1984.

3.במסגרת ההליך העידו בפניי התובע ונתבע 1, והחוקר מטעם נתבעת 2 הציג את דו"ח החקירה שערך עבורה. לאחר הדיון, הוגשו לתיק בית המשפט תמלילי השיחות שערך החוקר עם המעורבים השונים במהלך חקירתו.

4.הצדדים הסמיכוני לפסוק בהליך לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

5.נוכח מכלול הנסיבות, כפי שעלו מכתבי בי הדין וצרופותיהם, מהמוצגים שהוגשו במהלך הדיון, מהתרשמותי מעדויות התובע ונתבע 1, מדו"ח החקירה ומתמלילי השיחות שהוגשו, ולאחר עיון בסיכומים שהגישו בעלי הדין, אני סבור כי הוכח במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי שהתאונה התרחשה כפי שהעידו בפניי תובע ונתבע 1, ועל כן יש לחייב את הנתבעים בנזקי התובע בגין התאונה.

אציין כי עדויות התובע ונתבע 1 בנוגע לעיקרי הנסיבות שבהן התרחשה התאונה עשו עלי רושם מהימן במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, וכי הבדלים מסוימים בין הגרסאות שמסרו בעדותם לבין ההודעות שמסרו לאחר התרחשות התאונה, כמו גם התנהלותם במהלך החקירה שערכה נתבעת 2, לא היוו טעם מספיק לטעמי כדי שלא לקבל את עדותם. בנוסף, לא התרשמתי שבין התובע לבין נתבע 1 קיימת קרבה ברמה שיכולה להקים בסיס לטענת נתבעת 2 בדבר קנוניה, שבמסגרתה יסכים נתבע 1 להודות באחריותו לנזקי תאונה שבה כלל לא היה מעורב.

נכון הוא, כפי שטוענת נתבעת 2, כי מר כאמל אבו זרו ומר סלימאן אבו נאסר, שלדברי נתבע 1 היו מעורבים בגרירת רכבו לאחר התאונה, לא אישרו את הדבר בפני החוקר מטעם נתבעת 2. יחד עם זאת, נתבעת 2 נמנעה מלהזמין את השניים לעדות על מנת לבחון את גרסתם, ועיון בתמלילי השיחות עם החוקר מלמד כי הם לא הכחישו את גרסת נתבע 1 בפה מלא. העובדה שהשניים לא אישרו גרסה זו באופן ברור אינה מצביעה דווקא על העדר מהימנותה, ויכולה לנבוע מסיבות אחרות, לרבות משך הזמן שחלף מאז התאונה וחשש מהפללה עצמית (בייחוד נוכח העובדה שעל פי הנטען, נגרר רכב נתבע 1 לצורך תיקונו באזור, בניגוד לדין, והעובדה שבשיחתו עם החוקר מזכיר מר אבו נאסר את האיסור בעניין זה). גם העובדה שעל רכב נתבע 1 לא נמצאו סימני תאונה ולא זוהו בו חלפים חדשים אינה מלמדת דבר, שכן התמונות צולמו חודשים לאחר שהרכב תוקן, ומן הראיות עולה שבמסגרת התיקון הורכבו חלפים משומשים ולא חדשים.

6.נוכח קביעתי בדבר הנסיבות שבהן התרחשה התאונה, אני סבור, אפוא, כי יש לחייב את הנתבעים בנזקי התובע.

אשר לשיעור נזקים אלה: רכבו של התובע הוכרז כ"רכב באובדן גמור", ועל כן עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 28,750 ₪ (שהוא ערך רכבו על פי חוות דעת השמאי שהגיש). בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 1,400 ₪ בגין שכר טרחת השמאי מטעמו, וכן בסכום של 1,500 ₪ עבור עוגמת נפש שנגרמה לו.

לא ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי עבור עוגמת נפש בנסיבות המקרה. אשר לערך הרכב, הרי שחוות דעת שמאי התובע התבססה על כך שהרכב "לא היה מעורב בעברו בתאונה מהותית" (כלשון השמאי), אולם עיון ב"דו"ח עבר ביטוחי" שהגישה נתבעת 2 מלמד כי בעבר ניזוק הרכב באופן שהיה מביא לירידת ערך של 10%. לפיכך, יש לנכות מערך הרכב סכום זה.

בסך הכל ישלמו, אפוא, הנתבעים לתובע סך של 27,275 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 800 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,676 ₪. כמו כן תישא נתבעת 2 בהוצאות נתבע 1 בסך של 500 ₪, ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 1,500 ₪. יצוין בקביעת גובה שכר טרחה זה התחשבתי גם בהתנהלותו הדיונית של נתבע 1, לרבות איחוריו המשמעותיים לדיונים שנקבעו בעניינו, התנהלות שבגינה התארך ההליך מעבר לדרוש.

7.הסכומים הנזכרים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: