תא"מ 44449-03-13

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שארעה ביום 3.5.12. אין חולק כי הנתבע 1, מר משה כהן (להלן: הנתבע), פגע ברכב התובעת מאחור. המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות השאלה אם הנזקים הנתבעים אכן נגרמו כתוצאה מן התאונה. טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי רכב התובעת נבדק רק כארבעה חודשים לאחר התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגים, ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

עדותו של מר דניאל סקובלינסקי, עד התובעת (להלן: עד התובעת), היתה אמינה ומשכנעת. העד, שציין כי הוא עובד בתחום הרכב, תיאר את הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה כדלקמן: "הפגוש האחורי שני הקצוות שלו נתלשו מהמקום, והם בלטו רואים את זה בתמונות, גם הפח אחורי של הרכב קצת התעקם היה לי קשה לסגור את דלת תא המטען. זה אינדיקציה לכך שהפח התעקם" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 19-16). העד הצהיר כי הרכב לא נפגע בתאונות נוספות לאחר התאונה בה עסקינן (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 15). העד נחקר לגבי פרק הזמן שחלף עד לבדיקת הרכב, וציין כי אינו זוכר כמה זמן חלף עד שהרכב הוכנס לתיקון, אך הבהיר כי ניתן היה לנסוע ברכב ועל כן יתכן שלא הוכנס לתיקון מיידי ("זה היה רכב נוסע, היה רק לטרוק את הבגז עד שנכנס לפחחות" (שם, שורה 11).

הנתבע מצידו אישר כי פגע ברכב התובעת מאחור ("נכנסתי בו מכה קטנה"). הוא ציין כי לא ראה כל נזקים ברכב התובעת וכי צילם את הרכבים, אך לדבריו החליף את מכשיר הטלפון "ונמחק הכל" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 14 ו-16). הנתבע אישר כי לא ביקש מנהג התובעת לפתוח את תא המטען ואף לא התכופף לבחון אם נגרמו נזקים נוספים (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 19-16).

לאור האמור, בהתחשב בעדותו האמינה של נהג התובעת ובכך הנזקים שתיאר עולים בקנה אחד עם דו"ח השמאי, עם התמונות שהוגשו ועם הודעתו למבטחת ובכך שניתן הסבר סביר לשיהוי בבדיקת הרכב, שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה.

אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: