תא"מ 4419-10-12 רובין נ' עיריית נצרת עילית

לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 30,000 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע לאחר שהוטל עליו דו"ח חניה שלא כדין, כנטען.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 1.5.09 בסביבות השעה 12.00 החנה התובע, עו"ד במקצועו, רכב מסוג שברולט מ.ר 70-241-57 שהיה בבעלותו (להלן: "הרכב") ליד בית המשפט בנצרת במקום חניה שאינו מוסדר הואיל ולטענתו במועד הרלוונטי, יום שישי בשבוע, החניון המיועד לקהל סגור. לדברי התובע, בצאתו מבית המשפט, כעבור למעלה משעה, הבחין כי רכבו נעלם ולאחר בירור שערך התברר לו כי הרכב נגרר למגרש חניה על ידי "שוהר שירותי חניה בע"מ" (להלן: "שוהר").

כאן המקום להעיר, כי התביעה הוגשה תחילה גם נגד "שוהר", אלא שבמהלך ההתדיינות המשפטית ולבקשת התובע, נמחקה התביעה נגדה מחמת צו הקפאת הליכים שניתן בעניינה.

התובע ממשיך וטוען בכתב התביעה, כי לאחר שהגיע אל מגרש החניה ונאלץ להמתין שם זמן רב, נאלץ לשלם סך של 250 ש"ח על מנת לקבל את הרכב, כמו כן נדרש לשלם דו"ח חניה שהוצמד לרכב בגין החנייתו במקום אסור. התובע, אשר שילם תוך מחאה את הוצאות הגרירה על מנת לקבל את רכבו, פנה לאחר מכן אל "שוהר" בדרישה לביטול הודעת תשלום הקנס ועל פי גרסתו קיבל תשובה טלפונית מהיועצת המשפטית של כי עליו להתעלם מהדו"ח.

לטענת התובע, במהלך שנת 2012 נודע לו כי בגין הדו"ח הנ"ל הטילה הנתבעת עיקול על חשבונו בבנק ע"ס 833 ש"ח וכי נרשם עיקול על הרכב במשרד הרישוי. שוב, על מנת להקטין את נזקיו, שילם התובע את הסכום הנ"ל ולאחר מכן פנה אל הנתבעת, רק אז נודע לו לדבריו, ביום 4.7.12, כי הנתבעת שלחה אליו מכתב תשובה בעניין הדרישה לביטול הדו"ח, אשר דוחה את טענותיו בטענה שבמועד הרלוונטי היה מקום חניה מוסדר בבית המשפט.

התובע טוען, אם כן, כי התנהלות הנתבעת בנסיבות העניין הייתה שלא כדין, בחוסר תום לב ובאופן פסול, עת פעלה באופן שהכשיל אותו מלפעול למען ביטול הדו"ח, ובכך נגרמו לתובע, כנטען, נזקים ממוניים ולא ממוניים. כן, טוען התובע כי בשל העיקולים שהוטלו עליו שלא כדין, פעלה הנתבעת בניגוד לחוק איסור לשון הרע.