תא"מ 43939-12-16 מג'אדלה נ' שווך ואח'

התובע - עו"ד במקצועו – הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר ע"ס 35,000 ₪ נגד הנתבעים שהם בן ואביו (לפי הסדר) על סך 35,000 ₪ קרן החוב בגין שכר טרחת עו"ד.

לטענת התובע, הוא ייצג את הנתבע 1 בהלכים משפטיים שונים לאחר שהנתבע 2 פנה אליו לקבלת שירותיו עוד בהיות הנתבע 1 קטין (כיום הוא בגיר) ונותר חייב לו שכר טרחה בגין הייצוג.

בד בבד, הגיש התובע בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד נגד הנתבע 1 בגין כספים המגיעים לו שמוחזקים אצל המשיבים (כספי פיצויים בתיק אזרחי) בה נטען כי קיים חשש שהנתבעים יעלימו נכסים במטרה לסכל את גביית החוב ובין השאר נטען בתצהיר התומך כי הנתבע 1 הוא בזבזן שחי מהיד לפה ומפזר את כספיו – ומכאן החשש להכבדה היה ולא יינתן צו עיקול.

בבקשה להטלת העיקול הזמני, ביקש התובע להטיל עיקול על כספי הנתבעים בסך של ₪ 40,000 במטרה לעקל גם סכום שיבטיח את תשלום הצאות ההליך הנוכחי.

ביום 21/12/2016 ניתנה החלטה על הטלת עיקול זמני עד לסכום של 40,000 ₪.

ביום 9/1/2017 הגיש התובע בקשה להטלת עיקול זמני נוסף אצל מחזיק חדש (בנק טפחות), לאחר שלטענת התובע התברר לו כי חלק מהכספים שעליהם ניתן צו העיקול הראשון המוחזקים אצל הפרקליטות כבר הועברו לנתבע 1 .

ביום 11/1/2017 דחה כב' הרשם שמעון רומי את הבקשה, הן מאחר שהעובדות לא נתמכו בתצהיר והן לאור העובדה כי סכום העיקול המבוקש עולה על סכום התביעה.

ביום 22/1/2017 הגישו הנתבעים בקשה לביטול העיקול הזמני, בה הועלו מספר טענות הן בקשר להטלת העיקול הזמני והן לגופה של התביעה.

בבקשה לביטול העיקול טוענים הנתבעים כי התובע בעצמו מודה כי סכום העיקול עולה על סכום תביעתו מבלי שהוכיח שמגיע לו לקבל את ההפרש בסך של כ-5,000 ₪ אותם ביקש לעקל מעבר לסכום התביעה.