אלמקיס ואח' נ' וקנין

1.תביעה עפ"י שיק שראשיתה בבקשה לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל, על סכום של 27,000 ₪, מתוך הסכום הנקוב בשיק בסך 60,000 ₪, אשר ניתן כפי הנטען ע"י התובעת כבטחון בגין עסקת שכירות, ולאחר שלא שולמו דמי שכירות בסכום הנתבע.

2.תמצית טענות הנתבעת הינה כדלהלן.

• ביום 17.9.08 חתמה הנתבעת על הסכם שכירות עם התובעים (להלן: "הסכם השכירות הראשון"), ולפיו שכרה מהם קוטג' בן 5 חדרים לתקופה שמיום 15.10.08 ועד ליום 14.10.09 (להלן: "תקופת השכירות הראשונה"). בהסכם שכירות זה נקבע כי דמי השכירות לכל התקופה יהיו בסך 60,000 ₪ והם ישולמו מראש עבור כל תקופת השכירות.

   

  במועד חתימת הסכם השכירות הראשון או בסמוך לו מסרה הנתבעת לתובעים, כבטוחה לתשלום דמי השכירות לתקופת השכירות הראשונה, את השיק נשוא תובענה זו, ללא ציון מועד פירעון ועם ציון הכיתוב "לביטחון בלבד".

  שיק זה ניתן אך ורק כבטוחה לתשלום דמי השכירות לתקופת השכירות הראשונה ולא כבטוחה לקיום כל התחייבות אחרת של הנתבעת.

   

  ביום 3.10.08 קיבל התובע מהנתבעת או ממי מטעמה סכום מזומן של 30,000 ₪ על חשבון תשלום דמי השכירות לתקופת השכירות הראשונה ואישר בכתב ידו את קבלת הסכום הנ"ל במזומן וכי התשלום מבוצע על חשבון השיק שבידו ע"ס 60,000 ₪. צוין עוד כי נותר סך של 30,000 ₪ לתשלום.

  סמוך לתחילת תקופת השכירות הראשונה שילמה הנתבעת את יתרת התשלום.

   

  מסיבות שאינן ברורות, ואף כי התחייבו לעשות כן, לא הושב השיק לידי הנתבעת.

   

• בתום תקופת השכירות הראשונה מימשה הנתבעת את שתי שנות האופציה שניתנו לה בהסכם השכירות הראשון, עובדה המעידה על תשלום מלוא דמי השכירות, כמו גם העובדה כי נחתם הסכם שכירות נוסף.