גיא נ' רגב ואח'

התביעה הנדונה עניינה תשלום הפרשי פיצוי בין הסכום שנתבע על ידי התובעת בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 16.6.14.

לא הייתה מחלוקת לעניין החבות ובעקבות דרישת התובעת שלמה לה התובעת סך של 12,363 ₪. הסכום שנשאר שנוי במחלוקת עומד על סך של 725 ₪. מנספחי התביעה ניתן ללמוד כי הפרש זה נובע מסך של 330 ₪ בגין ירידת ערך וסך של 395 ₪ בגין שכ"ט שמאי. התובעת לא נתנה פירוט והסבר בכתב התביעה אלא הפנתה את בית המשפט לנספחים והוסיפה הסברים בעל פה במועד הדיון. לטענת התובעת לא הייתה הצדקה להפחתות אלו , אלא הנתבעת נקטה בשיטת "מצליח" להפחתת סכומים קטנים , אשר קיים סיכוי סביר שלא יתבעו. הנתבעת לעומתה טענה שההפחתה נבעה מנימוקים עניים כפי שפורט במכתב הנתבעת מיום 30.10.14, אשר צורף לכתב התביעה. עוד טענה הנתבעת שבאותו מכתב ציינה הנתבעת במפורש שאם התובעת איננה מקבלת את קביעתה של הנתבעת היא מתבקשת לחזור ולפנות לצורך בירור העניין. אין מחלוקת על כי התובעת לא חזרה ופנתה לנתבעת אלא סמוך למועד קבלת מכתב הנתבעת והסכום שאינו שנוי במחלוקת, הגישה את התביעה הנדונה.

צודקת התובעת כי גם כאשר מדובר בסכומים קטנים השנויים במחלוקת, על חברת הביטוח לשלם את מלוא הנזק. גם אם מופחת סכום נמוך זכותו של המבוטח לנקוט בהליכים המתאימים לקבלו. יחד עם זאת לא כל הפחתה מצדיקה תביעה. במידה ומוגשת תביעה היא צריכה להיות לאחר מיצוי הליך ההידברות ובפירוט הנדרש. במקרה הנדון לא נתנה התובעת לנתבעת הזדמנות לבדוק את טענותיה בגין ההפרש הנמוך בין הסכום הנתבע לסכום שהתקבל, אלא הגישה מיד תביעה לבית המשפט, אשר עם הגשתה הכפילה ושלשה את ההוצאות בגין הסכום השנוי במחלוקת. התנהלות זו איננה עומדת בעקרונות "הקטנת הנזק" החלים על הצדדים הן בפן החוזי והן בפן הנזיקי.

לעניין הסכומים השנויים במחלוקת במקרה הנדון:

ירידת ערך 395 ₪: בחוות הדעת של התובעת נקבע 0.75% , בעוד הנתבעת הכירה ב- 0.50% וזאת בהתאם לעקרונות שנקבעו על ידי ועדת ששון. לא מצאתי שהפחתת הנתבעת הייתה בלתי סבירה במיוחד לאחר שהתובעת בחרה שלא לפנות לנתבעת לבדוק את ההפרש, כפי שהתבקש במכתב הדחייה של הנתבעת מיום 30.10.14.

הפרש בשכ"ט השמאי בסך של 330 ₪ : התובעת טענה שהיות ומדובר בשמאות פרטית הרי סך של 1,180 ₪ היא שכר ראוי , בעוד הנתבעת פיצתה בסך של 850 ₪ בלבד בטענה שמדובר בשכר מופרז.

לאור סכום הנזק שנקבע על ידי השמאי נראה לי כי גם שכ"ט של 850 ₪ הינו שכר הוגן, למרות שההפרש לדעתי לא מצדיק התדיינות בבית משפט אלא התדיינות בין הצדדים על מנת להגיע לעמק השווה. במקרה הנדון לו הייתה מוגשת קבלה על ביצוע מלוא התשלום הייתי שוקלת פיצוי על מלוא התשלום, שכן לא מדובר בהפרש מהותי, אך קבלה שכזו לא הוצגה למרות הזמן שעבר ממועד בדיקת הרכב. ב"כ התובעת הסביר בדיון שהשמאי מחכה עם התשלום עד לאחר ההליך המשפטי. בנסיבות אלו הרי יתכן שהשכר בסופו של דבר יקבע בהתאם להליך המשפטי, ומצאתי שהשכר שאושר הוא לגיטימי בנסיבות התאונה הנדונה ולכן אני דוחה את התביעה גם בראש נזק זה.

שני הצדדים הגישו אסמכתאות מפסקי דין שונים התומכים בטענותיהם לגבי הגשת תביעה על הפרשי תשלום נמוכים. אין ספק כי בעיקרון מבוטח אינו אמור לוותר ולו על סכום נמוך שבחרה חברת הביטוח לקזז מסכום הנזק שתבע, אך אם בחר להגיש תביעה עליו לפרט את הסכומים היוצרים את ההפרש ולאפשר לחברת הביטוח לחזור ולבדוק את החלטתה לפני הגשת התביעה, שכן כך ניתן יהיה לחסוך לפחות חלק מההידיינויות בהדברות בין הצדדים, שהיא תמיד עדיפה על ניהול הליך משפטי הכרוך בהוצאות נוספות לשני הצדדים.

סוף דבר: אני דוחה את התביעה.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.