תא"מ 43743-06-14 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' ליבנה ואח'

 1.לפניי תביעה כספית ע"ס 3,083 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 31.03.2011 בין כלי רכב מ"ר 81-306-60 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 54-222-57 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-2") לבין כלי רכב מ"ר 84-961-73 (להלן: "רכב הנתבעת 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הראשון מבין שלושה רכבים מעורבים בתאונה, כאשר רכב הנתבעים 1 ו-2 היה השני, ורכב הנתבעת 3 היה השלישי והאחרון.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעים 1 ו-2 בלבד, כך שהתביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.העיד נהג רכב התובעת כי רכב נהג רכב הנתבעת 3 העיד בזמן אמת כי הוא נכנס לתאונה קיימת, כלומר פגע ברכב הנתבעים 1 ו-2 לאחר שהאחרון פגע ברכב התובעת. רוצה לומר כי גרסאותיהם של נהגי הרכב הראשון והשלישי מתיישבות זו עם זו.

איני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 לגבי הדיפת רכבו על ידי רכב הנתבעת 3.