תא"מ 43735-02-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אבו שינדי ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 24.08.2013, בין כלי רכב מ"ר 62-803-12 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 36-768-60 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לתאונה בשיעור של 20% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לתאונה בשיעור של 80%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, כאשר תיאורה של נהגת רכב התובעת לא הותירו בי רושם כי מדובר בגרסה מהימנה, אלא בגרסה דחוקה ומאולצת.

נהגת רכב התובעת הודתה בפה מלא שאכן הבחינה ברכב הנתבעים המגיע משמאלה, וכי בכיוון נסיעתה מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה ואף קו עצירה. אלא שנהגת רכב התובעת לא צייתה להוראות התמרור המוצב בכיוון נסיעתה ולא נזהרה ואף לא נתנה זכות קדימה כפי המתחייב, אלא החליטה לנסוע ולפנות שמאלה הגם שהבחינה ברכב הנתבעים ממרחק של בין 20-10 מטר לדבריה. זאת, בניגוד לכללי הזהירות המתחייבים בדין.