תא"מ 4365-09-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 13,420 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 07.11.2013, בין כלי רכב, מ"ר 64-998-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 80-619-14 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המשאית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהייתה משכנעת יותר, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שתיאור נסיבות התאונה אינו עולה בקנה אחד עם היגיון קרות התאונה.

נהג רכב התובעת תיאר את נסיבות קרות התאונה, תוך שהוא מתאר גם את יציאתו מתחנת הדלק נסיעתו בנתיב ההאצה השתלבותו בנתיב הימיני וכי רק לאחר 300-200 מטר ארעה התאונה. על פי מה שתיאר נהג רכב התובעת התאונה ארעה לאחר שכבר השתלב בנתיב הימיני בכביש ואף לאחר שהספיק לנסוע על הנתיב הימיני 300-200 מטר. לכן, לא ברור מדוע היה צריך נהג רכב התובעת לתאר זאת, במקום לספר על ניסיונו של נהג המשאית לעקוף את רכבו.

אלא שלא בכדי נהג רכב התובעת בחר לתאר את רגע יציאתו מתחנת הדלק ואת השתלבותו בנתיב הימיני בכביש. הוא תיאר זאת כיוון שהוא יודע כי רגע התאונה בין הרכבים היה לפני הרגע שהוא מתאר, קרי בזמן השתלבותו של רכב התובעת לנתיב הימיני ולא לאחר מכן.

למעשה, נהג רכב התובעת ניסה להרחיק את עצמו מאחריות לקרות התאונה, אך ניסיון זה לא צלח.