תא"מ 43644-08-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ

לפניי תביעה כספית מיום 27.8.15 ע"ס 11,920 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 24.2.14.

יצוין כי קיימת תביעה משפטית קשורה: תביעה מיום 8.2.17 ע"ס 4,829 ש"ח שהגיש מבוטח התובעת נגד הנתבעת ואח' בתא"מ (שלום כ"ס) 17908-02-17 בגין הפסדי המבוטח.

נערך ביום 6.4.17 בפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים. בהחלטתי מיום 9.4.17 ביקשתי מהצדדים להגיש מסמך הבהרות לגבי המחלוקות שעל הפרק ולגבי עמדות הצדדים ביחס לאותן מחלוקות, והצדדים אכן הגישו מסמכים כאלו.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

שני הנהגים המעורבים נושאים באחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה, כאשר נהג רכב התובעת נושא באחריות בשיעור 15% ואילו נהגת רכב הנתבעת נושאת באחריות בשיעור 85%. בהקשר זה אני לא מקבל את עמדת הנתבעת שהיא לא מחויבת משפטית לשיעור אחריות של 85% שבו הכירה בשלב סילוק התביעה ותשלום הפיצוי הלא שנוי במחלוקת. הנתבעת, שנתפסת בדין גם כמבטחת, בחלט מחויבת לעמדה עניינית שהיא מציגה בעת סילוק תביעה, מה גם שוודאי שאיני יכול לקבל את גישת נהגת רכב הנתבעת לפיה היא פטורה מכל אשמה, למרות שנסעה לאחור מבלי להבחין ברכב התובעת היוצא מחניה מימינה באותה עת.

בנסיבות אני קובע כי מלוא הנזק המפורט בכתב התביעה ובחוות דעת השמאי מטעם התובעת נגרם בתאונה. מדובר בנזק שממוקד כולו בחזית רכב התובעת (ראו הדיווח בהודעה לתובעת על כך שמוקד הנזק בחזית וראו גם הרישום בחוות דעת שמאי התובעת על כך שהיא עוסקת במוקד זה בלבד). טענות הנתבעת לגבי הבחנה בין מוקדי משנה שונים על רצף חזית רכב התובעת לא הוכחה בראיות מספיקות, ואם רצתה הנתבעת למצות כיוון טיעון זה היה עליה לזמן השמאים לעדות, כאשר בעניין זה יצוין שחוות דעת השמאי הנגדית מטעם הנתבעת לא כוללת הסברים של ממש לגבי ההפחתות שבוצעו: מומחה לא יכול להסתפק בחוות דעתו בקביעה שהוא לא מאשר נזק מסוים עפ"י חוות דעת אחרת, ומחובתו לפרט היטב מסקנתו המקצועית הזו. יוער כי שני הצדדים בחרו להציג תמונות בשחור לבן שצולמו בשעת חושך, כך שקשה מאוד להתרשם מסימני הנזק בחזית רכב התובעת שנרשם בתמונות, מה גם שישנם כידוע גם נזקים פנימיים-נסתרים, שאינם גלויים לעין המתבוננות על חוץ הרכב, ואלו טעונים הסברים מקצועיים, שלא הוצגו.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך המבטא הפרש של 15% מנזקי רכב התובעת לפי שמאי התובעת. התובעת לא פירטה מספיק הדברים במסמך ההבהרות מטעמה, ולכן לא אנקוב בסכום מוחלט.