תא"מ 43612-01-15 צמיג - רם בע"מ נ' אבו גויעד

בפני תביעה שטרית בסך 3,000 ₪. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (תיק 14-03464-14-5) שני שיקים משוכים על ידי הנתבע, בסך 1,500₪ כל אחד, לתאריכים 28.11.12 ו-28.12.12. בבקשת הביצוע לא מפורטות נסיבות קבלת השיקים.

בהתנגדות שהגיש הנתבע, במועד, טען התובע כי שילם את מלוא התמורה בעת רכישת המוצרים – 2 צמיגים.

בדיון שהתקיים בעניין בקשת הרשות להתגונן הוצגה בפני ב"כ התובעת חשבונית זהה לחשבונית שלדבריה המציאה לנתבע, אלא שבחשבונית זו, מוקפת המלה "מזומן" (להבדיל מ"שיק") בעיגול. פרטי החשבונית, מיום 16.10.12, הם: צמיג חדש.

לאור זאת הסכימה התובעת ליתן לנתבע רשות להתגונן אך בתנאי כי יציג את חשבונית המקור וכי יראה שקיזז חשבונית זאת ממס התשומות שלו. שני דברים אלה ביצע הנתבע.

בעלי/מנכ"ל התובעת, מר יורם פינחס, טען כי הנתבע רכש את הצמיגים תמורת שני שיקים, אלא שבמקום לרשום כי התקבלו שיקים, נרשם על גבי החשבונית בה הוא אוחז - "מזומן". הוא הסביר כי מר אלעמור, מנהל העבודה, אשר מוציא את החשבוניות, אינו יודע קרוא וכתוב ולכן אינו יודע להקליד את סוג התשלום במערכת - אלא מסמן תמיד את המילה "במזומן". אולם הוא, המצהיר, בתחילת כל יום, מבצע התאמה בין התקבולים שהתקבלו ביום הקודם בפועל מול החשבונית שהוצאה - וממיין את התקבולים לפי – שיקים, כרטיסי אשראי ומזומן. לאחר המיון ותיקון החשבוניות כך שיתאימו לסוג התקבול בפועל, הוא מעביר את הריכוז של החשבוניות/קבלות המתוקנות, בלבד, לטיפולה של גב' שלומית אברהם, מנהלת החשבונות של החברה. כך, הוא מסביר, קרה גם במקרה זה - ועל כן הנתבע מחזיק בחשבונית "מזומן" למרות ששילם בשיקים.

לטענת המצהיר רכש הנתבע 2 צמיגים, תמורתם שילם בשיקים. הוא לא בצע כל רכישה נוספת שתמורתה שילם במזומן. היות וכך – הרי שהשיקים הנמצאים בידי התובעת הם השיקים שבאמצעותם שילם הנתבע על העסקה.

בחקירתו הנגדית טען כי הוא מבצע את התאמת החשבוניות מדי בוקר בשעה 8 פחות או יותר. הוא הסכים כי התיקון בוצע בתאריך 17.10.12 בשעה 08:00 . לדבריו אין אפשרות לשנות בחשבונית דבר למעט צורת התשלום ואין פסול בתהליך – "יש ביקורת מס הכנסה, הם לא מתייחסים לצורת התשלום שרשומה, אלא סה"כ מה שיש בקופה באותו יום" (עמ' 5 שורה 19-20).

כך נובע שאותה חשבונית שמספרה 58975 מתאריך 16.10.12 בשעה 10:07 בבוקר מונפקת פעמיים, פעם בציון "מזומן" ופעם בציון "שיק".

מספר ימים לאחר ביצוע העסקה פנה אליו הנתבע, לדבריו, ואמר שהוא רוצה להחליף את הצמיגים. מר פנחס הציע לו שיחזיר את הצמיגים ויקבל את כספו אך הוא אמר לו "אתה לא תקבל את הכסף..." (עמ' 6 שורה 25).

לדבריו כשחוזר שיק והוא יודע שהאדם עשה זאת מתוך רוע, אינו טורח לפנות אלא פונה ישר לבית המשפט. כשנשאל אם במקרה של הנתבע הדבר נעשה מתוך רוע, ענה "כן. זה היה מכוון" (עמ' 7 שורה 7).

הסבה שבגללה לקח שנתיים עד שהוגשו השיקים לביצוע, לדבריו, היא כי זה מה שלקח לעורכת הדין שלו עד שבצעה את העבודה.

הגברת שלומית אברהם תמכה בטענותיו של מר פינחס. בחקירתה הנגדית טענה כי קיבלה לטיפולה רק את החשבונית שעליה מצויין התקבול בשיקים. היא לא ידעה כלל על קיומו של נספח ב' - החשבונית עליה מצויין "במזומן". עד הדיון בו הוצגה חשבונית המזומן לא ידעה כי מדובר גם במקרה זה בעסקה שבה רשם מר אלעמור "במזומן".

[אציין - כי אף שנראה כי דרכי התשלום אינן מהדברים החייבים להיות מפורטים בחשבונית מס (ראה https://taxes.gov.il/Vat/documents/guides/guidenewbusiness.pdf - עמ' 4 ) הרי שעל מקור החשבונית בו מחזיק הלקוח להיראות כמו העתקה בה מחזיק העוסק – אך מנהלת החשבונות של התובעת לא טענה כי לאחר תיקון החשבונית והוספת דרכי התשלום עליה היא טורחת להחליף חשבונית זו עם החשבונית בה מחזיק הלקוח].

לאחר שחזר השיק התקשרה גב' אברהם, לדבריה, לנתבע והוא אמר יותר מפעם שיבוא להסדיר את התשלום ולאחר שזה לא קרה העבירה את הטיפול לעורכת הדין.

מר סלימאן אלעמור העיד כי הוא מנהל העבודה בצמיגייה של התובעת. הוא העיד כי הנתבע רכש שני צמיגים בלבד ותמורתם מסר לו שני שיקים משוכים לטובת התובעת, שהם השיקים נושא ההתנגדות. הוא אישר את דברי מר פנחס לפיהם היות והוא עצמו אינו בקי במערכת המחשוב של התובעת, הוא לא מבחין (בשעת רישום החשבונית) בין תקבול מסוג שיק, כרטיס אשראי או מזומן. גם מר אלעמור העיד כי הנתבע מעולם לא רכש צמיגים נוספים בחברה ומעולם לא שילם לו במזומן עבור הצמיגים.