ש' נ' היינהורן

מבוא

1.עניינן של התביעות ההדדיות המאוחדות בהליך זה פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים מיום 20.08.12, בה נגרמו נזקי רכוש לכלי רכב והם מייחסים זה לזה תקיפה לאחר התאונה. הצדדים תבעו גם בגין נזקי רכוש.

2.לגרסת התובעת, תאונת הדרכים ארעה באשמת הנתבע. כשיצאה מרכבה לאחר התאונה לעבר רכבו של הנתבע על מנת להחליף פרטים, הנתבע גידף וקילל אותה. הוא ניסה מספר פעמים לברוח מהמקום וצעק לאשתו: "כנסי לאוטו, וניסע מפה", אך נמנע ממנו לעשות כן משום שהמקום היה הומה אדם. משהשתכנע להחליף פרטים, התובעת ניגשה לרכבה להביא את ארנקה ומסמכים ולאחר מכן חזרה לעבר רכב הנתבע אשר המתין לה מחוץ לרכבו. כאשר הושיטה ידה על מנת להעביר המסמכים לנתבע, הנתבע חטף את מסמכיה וארנקה ונכנס לרכבו. התובעת מיהרה לרכבו של הנתבע על מנת לשחרר את המסמכים מידו, הנתבע החל בנסיעה תוך שהוא מחזיק בתובעת, מחצית גופה של התובעת נגרר על הכביש וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות. לדבריה, התחננה בבכי בפני הנתבע לחדול ממעשיו וזעקה לעוברי אורח. לאחר מספר מטרים בהם נגררה על הרצפה, הגיע רכב שחסם את רכב הנתבע והנתבע נאלץ לעצור. תוך כדי המאבק על המסמכים, הנתבע נשך בחוזקה את ידה של התובעת וגרם לה חבלה של ממש נוספת. בעקבות הנשיכה, התובעת נאלצה להגיע לבית החולים למחלקה הכירורגית על מנת לטפל בידה. התקיפה נעשתה לעיני בנה, אז בן 7, הבן צעק לעזרה, פרץ בבכי וחווה טראומה קשה. לדברי התובעת, היא ובנה נותרו מבוהלים ומבועתים, הבן לא הצליח להוציא מילה מפיו לאחר האירוע והיא נאלצה לקחתו באותו יום לטיפול פסיכולוגי. התובעת התלוננה אודות הנתבע במשטרה והנתבע הגיש נגדה תלונה על תקיפה. בעקבות תלונת הנתבע, התובעת זומנה לחקירה ונאלצה לשכור שירותי עו"ד. התובעת הכחישה את טענת הנתבע, לפיה היא תקפה אותו בעט.

גרסאות הצדדים

3.לגרסת הנתבע, התובעת התנגשה עם רכבה ברכבו, אשר עמד בכניסה לרחוב רמב"ם ברעננה. לאחר חילופי דברים והאשמות הדדיות ועל מנת שלא להפריע לזרימת התנועה בנתיב, השניים התקדמו עם רכביהם אל תוך רחוב רמב"ם על מנת להחליף פרטים. הנתבע ירד מרכבו, ניגש לקחת מהתובעת מסמכים ולקח את המסמכים. לדבריו, הוא היה חייב לגשת לרכבו כדי לרשום את פרטי התובעת וכדי להזיז את רכבו מספר מטרים מכיוון שראה שמישהו רוצה לצאת מחניית ביתו ורכב הנתבע הפריע לו. לדבריו, באותו רגע התובעת נכנסה "לאמוק" התחילה לצרוח שהוא בורח ושצריך לעצור אותו. התובעת ניגשה לרכבו, הכניסה את ידה מהחלון ודקרה את הנתבע בידו באמצעות עט, קשקשה על חולצתו וחטפה את תעודת הזהות שלו. התובעת גם שברה את המראה הפנורמית של הרכב. לדבריו, ידה הייתה צמודה לפניו, הוא הרגיש דחוק וחנוק וצורך דחוף להדוף את התובעת ממנו. בעקבות זאת ובאינסטינקט של רגע, נשך קלות את התובעת במרפק יד ימין שהייתה צמודה לפניו על מנת לדחוק בתובעת להוציא את ידה מרכבו.

דיון 

4.בגין האירוע נשוא הליך זה, הוגש נגד הנתבע כתב אישום בת"פ 59271-03-14 בבית משפט השלום בכפר סבא בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז–1977. בעובדות כתב האישום המתוקן נאמר כי ביום 20.08.12 ברעננה בצומת הרחובות אחוזה–רמב"ם, ארעה תאונה בין רכבו של הנתבע לבין רכבה של התובעת. התובעת והנתבע התווכחו בצעקות כאשר הנתבע לקח מידי התובעת את תעודת הזהות שלה ותעודת הביטוח. בכדי לקחת חזרה את מסמכיה ואת מסמכי הנתבע, התובעת הכניסה את ידה הימנית לתוך הרכב בסמוך לפניו של הנתבע, ואז הנתבע נשך את מרפק יד ימין של התובעת כשהתובעת מנסה לחלץ את ידיה מפיו. באותן הנסיבות, התובעת דקרה את הנתבע בידו באמצעות עט וקשקשה על חולצתו וכן גרמה לשבר במראת רכבו. עוד נאמר בכתב האישום המתוקן כי כתוצאה ממעשיו של הנתבע נגרמה לתובעת חבלה של ממש, פצע נשיכה במרפק ימין. הנתבע הודה והורשע בכתב האישום המתוקן, הוטל עליו עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים והוא חויב לשלם לתובעת פיצוי בסך של 2,000₪.

5.בתא"מ 14584-04-13 (בית משפט השלום בהרצליה), התנהלה תביעה בגין נזקי הרכוש לרכב התובעת עקב תאונת הדרכים. בהליך זה ניתן פסק דין ביום 27.01.15, בו התקבלה התביעה ומלוא האחריות לתאונה הוטלה על הנתבע.

6.הנתבע הודה, אפוא, כאמור לעיל, בתקיפתה של התובעת ובכך שגרם לה חבלה חמורה כמוגדר בחוק העונשין כשנשך אותה. במעשהו הנתבע ביצע כלפי התובעת עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין.