תא"מ 43562-02-13 אמריקן ישראל קולג' בע"מ נ' ביטאר ואח'

בפני תביעה כספית על סך של 8,777 ₪ (קרן) אשר הוגשה כנגד הנתבעת 2 (להלן: "החברה") וכנגד הנתבע מס' 1, מנהל ובעל מניות בחברה (להלן: "הנתבע"), אשר נטען כי ערב באופן אישי להתחייבויות החברה כלפי התובעת.

1. התובעת, הינה חברה המנהלת מכללה בה נלמדים קורסים שונים, ואין מחלוקת כי במהלך שנת 2008, התקשרה עם החברה לצורך השכרת כיתות במכללה לחברה לשם קיום קורסי פסיכומטרי של החברה המיועדים לתלמידים מהמגזר הערבי.

בהתאם לפירוט חשבון שצורף לכתב התביעה, החברה נותרה חייבת, בעבור שימוש בכיתות את סכום התביעה ובהתאם להסכמות הצדדים בדיון מיום 22.1.14, ניתן פסק דין כנגד החברה על מלוא סכום התביעה. משכך, ולאור העובדה שהנתבע לא חלק על סכום החוב של החברה, נותרה לבירור שאלה יחידה והיא השאלה באם קיימת התחייבות אישית של הנתבע כלפי התובעת.

2. אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נערך מסמך בכתב, לא באשר להתקשרות עם החברה ולא באשר להתחייבות האישית של הנתבע.

3. על פי עדותה של הגב' גולדשמידט (להלן: "ליאורה"), מנהלת התובעת, במהלך שנת 2008 נוצר קשר בין הנתבע לבינה כאשר הנתבע הציג עצמו כאחד הבעלים של חברה גדולה לקורסי פסיכומטרי, שמשרדיה בנצרת. הצדדים קבעו להיפגש וליאורה אכן הגיעה עם מנהל נוסף של התובעת למשרדי החברה שם התקיימה פגישה במהלכה עלתה אפשרות של שיתוף פעולה בין החברות בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה על שכירת הכיתות כשלב ראשון של שיתוף הפעולה.

ליאורה הוסיפה בעדותה כי הנתבע ציין בפניה שהחברה במצב כלכלי לא טוב, בין היתר על רקע פרישת אחד השותפים, ולפיכך הסכימה להפחתת דמי השכירות ממחיר המחירון המקובל אצל התובעת, כאשר סוכם כי לקורס הראשון ישולם שכ"ד של 50 ₪ לשעה, סכום אשר יעלה לאחר מכן לסך של 70 ₪ לשעה, כאשר לטענתה מחיר המחירון של התובעת עומד על 100 ₪ לשעה.

לטענת ליאורה, הסכמה זו למתן ההנחה הותנתה בכך שהנתבע יציג כרטיס אשראי אישי שלו כבטחון להתחייבויות החברה, והנתבע הסכים לכך. באותו מעמד לא הוצג כרטיס האשראי אולם זה נמסר בעת שהחברה שכרה לראשונה כיתה אצל התובעת, ובהמשך, אף חויב כרטיס האשראי שנחזה להיות כרטיס אישי של הנתבע, בחיובים שונים בגין שכירת הכיתות.

משעומתה ליאורה עם העובדה כי דרישות התשלום כמו גם החשבוניות, הוצאו לטובת החברה, על אף שהתשלום שבוצע בוצע מכרטיס האשראי האישי של הנתבע, כטענת התובעת, הסבירה זאת בכך שהנתבע ביקש ממנה, למרות שהוא נותן כרטיס אשראי אישי, הרי שהוא מבקש להזדכות על התשלום בכרטסת האישית שלו בחברה שכן, מדובר בהוצאה בפועל שהינה בעבור החברה.

4. הנתבע שולל מכל וכל את גרסת ליאורה באשר לקיומה של התחייבות אישית מצידו לחוב החברה.

הנתבע אישר כי מצבה הכלכלי של החברה לא היה טוב במועד ההתקשרות עם התובעת, אולם למרות זאת, טוען כי לא נדרש וממילא לא הסכים למתן ערבות אישית להתחייבויות החברה.

לטענתו מסירת כרטיס האשראי לא נועדה ליצור התחייבות אישית שלו ואין במסירתו להעיד על קיומה של התחייבות כזו, שכן מדובר בכרטיס אשראי שעל אף שהוא נושא את פרטיו האישיים, הרי שהוא משוייך לחשבון החברה (אשר אף מופיע על גבי הכרטיס) והחיובים המבוצעים בו נמשכים מחשבון החברה ולא מחשבונו הפרטי, דבר שהיה ידוע לליאורה, לטענתו, בעת מסירת הכרטיס.