תא"מ 43559-12-14 צח - ייבוא ושיווק חומרי ניקוי וכלים חד פעמיים בע"מ נ' ק.ל.ר קפה בע"מ ואח'

בפניי מונחת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 8.3.2015.

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה והידיעה כי ניתן כנגדו וכנגד החברה פסק דין הגיעה אליו במקרה. המבקש טוען כי רק בעקבות קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל שהגיעה אליו הבין שהתביעה טרם הסתיימה וגילה לתדהמתו כי ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה המתבסס על מסמכים מזויפים, שהוגשו ביחד עם התביעה במטרה להטעות את בית המשפט. המשיבה פברקה את אישורי המסירה. המבקש טען כי החברה שהייתה בבעלותו הפעילה בית קפה בתל אביב והפסיקה את פעילותה בסוף חודש יולי. המבקש טוען כי המשיבה לא סיפקה את הסחורה בגינה היא הגישה את התביעה ומכאן שלא נתקבלה התמורה בגינה דורשת המשיבה את הסכומים כדרישתה בכתב התביעה. המבקש טוען כי החתימות על גבי המסמכים שצירפה המשיבה לכתב התביעה הינם זיוף שנעשה בזדון. בעניין זה הגיש המבקש תלונה במשטרת ישראל בדבר קבלת דבר במרמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף.

לטענת המשיבה, המבקש טוען טענות מבלי לצרף תצהירים תומכים של אשת החייב אשר נטען לגביה כי חתימתה זויפה ו/או של אחר. בעיון באישורי המסירה של כתבי התביעה עולה כי המסירה של כתב התביעה בוצעה לידי אביו של הנתבע 2 והיה על המבקש לצרף תצהיר של אביו. המבקש לא טוען דבר לגבי מקום ביצוע המסירה וגם מכתבי הטענות לא ברור היכן מתגורר המבקש. המשיבה הינה חברה רצינית העובדת שנים רבות ולה עשרות לקוחות אשר יעידו על התנהלותה הענפה ורבת השנים. למבקש חוב כלפי המשיבה בסך של 13,307 ש"ח. המבקש מעלה טענות מן היקב ומן הגורן על מנת להתחמק מתשלום ותו לו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה מן הטעמים שיפורטו להלן: א . ביטול מחובת הצדק נראה כי אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. לא נראה כי נפל כל פגם במתן פסק הדין. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה ותצהיר שליח מוסר בצירוף תדפיס רשם החברות והמבקש לא הצליח לסתור את האמור בתצהיר, לרבות באשר לכתובתו שלו ולביצוע המסירה לבן משפחה הגר עמו. ב. ביטול משיקולי בית המשפט במסגרת זו על בית המשפט לבחון שני מבחנים אלו: סיבת מחדלו של המבקש להתגונן וסיכויי ההצלחה כי הגנתו של המבקש תתקבל. באשר למבחן הראשון, סיבת המחדל הנטענת על ידי המבקש באשר לאי הגשת כתב הגנתו במועד היא טענתו כי מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה והדבר נודע לו בעקבות בדיקה בהוצאה לפועל. המבקש מציין כי כשנודע לו אודות התביעה פנה למשטרה. על פי האישור המצורף, התלונה במשטרה הוגשה ביום 29.12.2014, למחרת יום מסירת כתב התביעה לאביו של המבקש על פי אישור המסירה בתיק. על כן תמוהה טענתו כי לא נמסר לידיו כתב התביעה. המבקש מציין כי כשנודע לו אודות התביעה פנה למשטרה. היה מצופה מהמבקש כי יגיש כתב הגנה מיד ובסמוך לאחר קבלת כתב התביעה והתלונה במשטרה, ומשלא עשה כן ניתן לראות בכך רשלנות מצד המבקש, אשר עומדת לחובתו.

באשר למבחן השני, שהוא החשוב מבין השניים, שאלת סיכויי ההצלחה של המבקש, בהתאם להלכה הפסוקה, פסק דין שניתן כהלכה לא יבוטל על פי בקשת הנתבע אלא אם כן יש בידיו להראות שתצמח לו תועלת מן הביטול. כלומר, שיש לו סיכוי לזכות במשפט אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן. במקרה שבפניי, טענת המבקש כי התובעת לא סיפקה את הסחורה בגינה הוגש כתב התביעה ומכאן שלא נתקבלה התמורה בגינה דורשת המשיבה את הסכומים כדרישתה בכתב התביעה וכי החתימות על גבי המסמכים עליהם הסתמכה התובעת בכתב תביעתה הינם זיוף שנעשו בזדון, הן טענות המצריכות ומצדיקות בירור ראייתי לגופו של עניין, שכן טענותיו מהוות הגנה אפשרית, שאם תתקבלנה, יכול הדבר להוביל למתן החלטה שונה מזו שניתנה בהיעדר הגנה.

לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 1750 ₪ שישולמו בתוך 20 ימים.

על המבקש להגיש לתיק כתב הגנה בתוך 20 ימים מיום המצאת החלטתי זו. אי ביצוע האמור לעיל יותיר את פסק דין על כנו.