תא"מ 43494-08-14 מדינת ישראל נ' דגני ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 13,100 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 4.6.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ביציאה מבסיס צבאי בגלילות, והיו מעורבים בה, רכב התובעת, מסוג פורד, נהוג בידי מר ראובן כהן (להלן: "נהג התובעת") ומשאית הנתבעים, נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן: נהג הנתבעים").

ביום 10.12.15 נערכה לפני ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), בה נשמעו עדי התובעת, מר ראובן כהן וגב' ורדית אפרתי וכן עדי הנתבעים, מר דן דגני ומר מידן בן עמי. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר, אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים

נהג התובעת טוען, כי התאונה אירעה, עת רכבו עמד בנתיב הימני בסמוך לקו עצירה בצומת T, על מנת לפנות ימינה. לפתע, הגיעה משאית הנתבעים משמאל לנתיב בו עמד רכב התובעת, ביצעה פנייה חדה ימינה, ופגעה במראה השמאלית ברכב התובעת ובצד שמאל של הרכב. לטענת נהג התובעת והעדה מטעמו, גב' ורדית אפרתי, רכב התובעת נמצא ראשון בקו העצירה בצומת T. או אז, הגיעה משאית הנתבעים, עקפה את רכב התובעת משמאל, ופגעה בו לאורך צד שמאל, בעודה מבצעת פנייה חדה ימינה מן הנתיב השמאלי. לדברי הגב' ורדית אפרתי (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-25): "הוא ראה אותנו אבל לקח את הסיבוב לא נכון. הוא רצה לצאת ממקום שהוא לא יכול לצאת. הוא פשוט עלה עלינו".

מנגד, טוען הנתבע 1, כי התאונה אירעה עת המשאית בה נהג, מסוג סמיטריילר, החלה לבצע באיטיות פנייה ימינה, תוך ביצוע קשת רחבה, כאשר חלקה נמצא על הנתיב השמאלי. או-אז הגיח רכב התובעת במהירות, עקף את המשאית מימין וכתוצאה מכך גרם לתאונה.

הנתבע 1 העיד באופן נחרץ כי רכב התובעת היה כ-300 מ' אחרי המשאית, עת החל בביצוע הפנייה ימינה. לעדותו (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 9): "הם לא היו בעצירה, הם בדיוק הגיעו. ראיתי אותם שהיו מאחורי, הוא לא היה צריך להיכנס".

כאן המקום לציין, כי עדותו של הנתבע 1 נתמכה בעדות מר מידן בן עמי, מי שהינו אזרח עובד צה"ל, אשר עבד עם הנתבע 1 באותה תקופה, במסגרת עבודתו כספק מזון. מר בן עמי העיד (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 19): "כשהגענו לצומת לא היה אף אחד. הנגיעה של הרכב הצבאי היה באמצע הארגז". עוד העיד מר בן עמי (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 1): "היינו בנסיעה בסיבוב ושמענו את המכה".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים אשר הדגימו את אופן התרחשות התאונה וכן את עדותה של גב' ורדית אפרתי מטעם התובעת ומר מידן בן עמי מטעם הנתבעים, עיינתי במסמכי התיק, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2) וביתר הראיות, אני סבורה, כי דין התביעה להידחות. לטעמי, התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה להראות, כי התאונה התרחשה כפי שתיאר הנהג מטעמה, מר ראובן כהן. הוצגו בפניי שתי גרסאות מנוגדות אשר לנסיבות התרחשות התאונה. שתי הגרסאות נתמכו בעדויות מהימנות. עניין לנו במצב של גרסאות שקולות, ואין בהן כדי להטות את מאזן ההסתברות לטובת מי מהצדדים. במצב דברים זה, ידה של התובעת על התחתונה, משום שהיא זו הנושאת בנטל השכנוע. לטעמי, נוכח השונות המוחלטת בין הגרסאות, לאור העובדה שלא הוצגה בפניי תשתית עובדתית מספקת אשר לתוואי הדרך בו התרחשה התאונה (התאונה התרחשה ביציאה מבסיס צבאי), ולאחר שלא מצאתי לקבל גרסה אחת ולהעדיף אותה על רעותה, אין מנוס מלדחות את התביעה. אכן, הלכה היא, כי על בית המשפט לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסאות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא, קביעת ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות, לפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, בית המשפט מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני זו יריבתה (מצב דברים של "ספק שקול"). הטעם לכך נעוץ בעובדה כי בית המשפט מכריע את הדין על-פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים וזאת מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין, שנטל ההוכחה מוטל עליו, יפסיד בהליך משלא עלה בידו להרים את נטל ההוכחה. הנה כי כן, משאין ביכולתי לקבוע אם התאונה אירעה כפי טענת נהג התובעת או כפי טענת הנתבע 1, אני נאלצת לדחות את התביעה. חשוב לציין, כי לא מצאתי קיומה של ראיה עודפת בנזק שנגרם לרכב התובעת, מיקומו ואופיו. לטעמי, נזק כפי שנגרם לרכב התובעת יכול להיגרם על ידי כל אחד מתרחישי התאונה שתוארו על ידי הנהגים המעורבים.